ראשי » מה בפרסומת

הפרסומות הסקסיסטיות של הקיץ

8 בספטמבר 2009 | | 12 תגובות | מאת

 
 לא לחינם נאמר שתוכניות טלוויזיה הם מה שקורה בין הפרסומות. מפרסמים בכל העולם משקיעים מיליוני דולרים כי הם יודעים שלפרסומות כוח רב לעצב מציאות ותפיסות עולם. השאלה היא למה תפיסת העולם הזו צריכה להיות כל כך מעוותת. פרסומות המציגות נשים כנחותות, באמצעות הצגת אימאז'ים של הגוף הנשי כאובייקט מיני, או באמצעות הצגתן של נשים כחסרות דעת ושטחיות, תורמת לבעיות חברתיות כגון הטרדה מינית ואלימות כלפי נשים. העצמתם של מיתוסים כגון מיתוס היופי ומיתוס הרזון – המעבירים לנשים ולגברים את המסר שאישה חייבת להיות יפיפייה מושלמת, רזה באופן חולני ובעלת פרופורציות בלתי אפשריות – מובילה לשכיחות עולה וגוברת של אנורקסיה, בולימיה ודיכאון אצל נערות ונשים צעירות, וגורמת לנשים רבות להיות לא מרוצות ממשקל ומראה גופן. בנוסף, שיוך המקשר בין גוון העור הבהיר ליופי, וצבע העור הכהה לעממיות ופרימיטיביות מחזק סטריאוטיפים גזענים. רגע לפני שאנחנו נפרדים מהקיץ להלן מקבץ הפרסומות הסקסיסטיות מהעת האחרונה:
 
ללכת עד הסוף ולהגיע לשום מקום
הראשונה ברשימה היא רשת מטבחי דו-איט שיצאה בקמפיין מיתוג חדש, בהיקף של מיליון שקל עם דוגמנית צרפתייה כפרזנטורית שתפקידה, לדברי סמנכ"ל השיווק של הרשת, לשוות למותג ערכים של "נחשקות, ריגוש, מסתורין, עיצוב, חוויה" ועוד. חברת "האילוזיה המינית בקמפיין ברורה כבר משמו – "ללכת עד הסוף".

על תקן של נתח בשר על שיש המטבח של דו איט אישה ששרועה בתנוחה בלתי אפשרית; לבושה במיני אדום צמוד וחשוף, נעולה בנעלים אדומות עם עקב שפיץ מחודד של עשרים סנטימטר, רגל אחת מונחת על השיש והשנייה על מגירת מטבח הפתוחה במקצת כשידה של מונחת על מפשעתה וסנטרה מזדקר כלפי מעלה. צבע החפצים המעטים מונחים על השיש וארונות המטבח דומים לצבע השמלה ומחזקים את התפיסה שמציגה הקומפוזיציה של שימוש באישה כאביזר מטבח נוסף, מוכן וזמין לשימוש. "נחשקות, ריגוש, מסתורין"? או התעללות חסרת רחמים?

 

 

"תשתחרר גבר" – תהפוך למיזוגן

לעומת קמפיין דו-איט המכוון לגבר כמי שבידו את הכסף לקנות את המטבח ולממש כך פנטזיות מיניות תוקפניות, קמפיין גולדסטאר מכוון לאחוות גברים המבוססת על ביזוי נשים. הקמפיין, "תשתחרר גבר", רץ כבר חמש שנים ותכניו הופכים מיזוגיניים יותר ויותר עם כל שנה שחולפת. מה כבר לא נעשה בנידון? עשרות מכתבים נכתבו לחברת טמפו, שתי קבוצות גינוי נפתחו בפייסבוק, עשרות תגובות בפורומים שונים, ולאחרונה גם עצומה אינטרנטית – ומקאן ואריקסון בשלהם; האם הגבריות הישראלית במצב כה רעוע עד כי היא נדרשת ללעג ולבוז כלפי נשים כדי להרגיש טוב עם עצמה?

 

 

בפרסומת משחק הכדורגל מוצגת שחקנית קבוצה הצועקת לחבריה "אני לבד" כדי שיבעטו לעברה את הכדור. לפתע המילים לובשות עבורה משמעות אחרת: היא מרגישה שהיא לבד בעולם ומתחילה לבכות בקול רם. שלושה חברים היושבים על הבר מתבוננים בסצנת הבכי המוצגת על המסך בחוסר אכפתיות. בוויס אובר נשמע קולו של הקריין "תגיד תודה שאתה גבר ותשתה משהו". יש מקום לשאול אם הפחד להפגין רגש כל כך גדול אצל גברים עד שצריך להמשיך ולחנך אותם להחזיק בפנים, להפחיד אותם שאם יעיזו להביע את תחושותיהם הם יאבדו את הגבריות שלהם?

לא חבל? מלבד לתרום לחברה כוחנית ואלימה יותר, עשרים שנה אחר כך הדיכאון של הרגשות המשומרים יפרוץ החוצה ויגבה מחיר יקר.

 

 

נשים על האש

אפשר לומר שגלולת פוסטינור, כממשיכת דרכה של הגלולה למניעת הריון – בכוח למניעת הריון לא רצוי בלילה שאחרי, היא המצאה המאפשרת לנשים לעשות צעד נוסף בשחרור מיני תוך הימנעות מטעויות בלתי רצויות ויקרות מחיר. אלא שפרסומת "לא צריך לחפור יש פוסטינור" מתייחסת לחירות המינית הנשית באופן מעורר שאלות. מה קורה לצעירה שנוטלת לעצמה את החופש לבלות את הלילה עם החבר שלה, שיתכן והוא גם שוורצע שחור?

 


 

הפרסומת המציגה שתי נשים צעירות ובלונדיניות המבושלות בתוך קדירת ענק, לאחר קיום סקס לא מוגן בלילה הקודם, כשמסביבן רוקדת חבורה של גברים שחורים ערומים למחצה, מרמזת שנשים הממשות את החירות המינית שלהן הופכת תרתי משמע לטרף לחבורה פרימיטיבית של גברים.

"כבונוס" נוסף הפרסומת מחדדת הבניות סטריאוטיפיות שכיחות של בלונד כמסמן מיניות הכרוכה באוויליות וחוסר מודעות, אל מול גוון עור שחור המוצג באופן קולוניאלי טיפוסי כמסמן פנטזיה ארוטית אקזוטית מחד, ופרימיטיביות מסוכנת ואלימה מאידך. מתי גם אצלנו יתחילו לממש תקינות פוליטית בסיסית?

 

 

רוצי ילדה, רוצי

התמה של בלונדיניות על תקן של אובייקט מיני ושל טרף מככבת גם בפרסומת "הקולקציה האישית של מלאני פרס". בפרסומת זו של הוניגמן מוצגת מלאני רצה בשעת לילה חשוכה ומאוחרת בחצאית מיני קצרה ועקבים גבוהים ברחובות תל-אביב, כשהיא חולפת על פני דמויות נשיות (אותן גם היא מגלמת) המוצבות בתנוחות פרובקטיביות המשדרות דקדנס ומיניות מעוותת. התפיסה של מלאני כטרף נוצרת לא רק בגלל האופן שבו היא רצה כשהיא מגניבה  מבט לאחור כאילו מישהו רודף אחריה, אלא גם בשל האופן בו הפרסומת מייצבת אותנו הצופים על תקן של ציידים ביחס לדמות אישה הנרדפת המוצגת על האקרן. הדגמה למקום בו תרבות הצריכה הופכת לתרבות הצריחה.

 

 

 

12 תגובות »

  • עידו לם כתב:

    במיוחד הפרסומת של הגולדסטאר שמהווה סוג חדש של גרוטסקיות שטרם נראתה במחוזותינו.

  • חנה בית הלחמי כתב:

    עומעם עם השנים. עייפתי. אני שמחה שאת לא.
    אגב, לפני שבוע "חגגו" 6 שנים לילדי רמדיה. 3 חודשים לפני פרוץ הכתבה כתבתי מחאה דומה על הפרסומת של רמדיה עם אזהרה להורים לא להאכיל ברמדיה – כי אם זה היחס לאמהות, זה גם היחס מן הסתם לבקרת האיכות (אני עצמי הייתי אז עדיין אמא לתינוקת שאכלה תמ"ל). לצערי – צדקתי. צדק טראגי. אני בדעתי, בעניין זה, גם לגבי מטבחים, בירה וכל מוצר אחר. מוצר שמפרסמיו בזים ללקוחותיו בכרל צורה שהיא, הוא סכנת חיים. כל מוצר.

  • דרומי כתב:

    מסריחה לא רק משנאת נשים, אלא בעיקר משנאת גברים.
    כאילו, אתם רוצים למכור לי בירה אז אתם אומרים לי שאני בבון חסר רגישות?

  • אהרן כתב:

    מגעיל. פשוט מגעיל.
    לפרסומאים האלה יש גישה ישירה למוח שלנו ושל הילדים שלנו.
    והם מעוותים אותו בלי בושה רק כדי למכור זבל.
    לא שותה יותר גולדסטאר בלנ"ד. לא אקנה בדו איט.לא אקח את בנותי להוניגמן.
    צריך להרים איזה אתר אינטרנט שיציג רשימה שחורה. הגיע הזמן להלחם.

  • אהרן כתב:

    (אבל זה מסיבות אחרות שאינן תלויות בי)

  • שלומית כתב:

    לפתוח אתר עם רשימת מפרסמים מזהמים.

    מי יכול לקחת את זה על עכצמו?

  • שרון רז כתב:

    אכן, צודקת לגמרי, פרסומות דוחות ורדודות, במיוחד זו של גולדסטאר, קשה למצוא בארץ פרסומות חכמות, מעודנות ושאינן סקסיסטיות, נדיר

  • איריס ח. כתב:

    לא הבנתי לגבי הפרסומת של פוסטינור. האם מדובר במה שנקרא "הגלולה שאחרי"? אם כן, זה מוצר מסוכן ביותר, ובמידה ולא שינו את החוק בישראל, אסור לפרסם אותו בכלל, כמו שאסור לפרסם כל תרופה במרשם רופא.
    או שמדובר בתרופה שאינה במרשם רופא?
    זו פרסומת דוחה במיוחד:
    יש פרסומות רבות דוחות שמשחקות על סטריאוטיפים (מכירה את החצי-גבר, חציר-אישה ששואבים אבק כל פעם מצד אחר?) ובדיחות רבות כמובן משחקות על זה. אבל פה במקום לשחק עם הסטריאוטיפ בחוכמה ולשכנע אותנו לצאת מהמסגרת, להיות יצירתיים (למשל: אם פתאום שוער גבר היה לוקח את ה"אני לבד" שלו למחוזות רגשיים, וקבוצת בנות היתה שותה בירה) מילא.
    ככה אנחנו מקבלים לא רק פרסומת סקסיסטית וגזענית במיטב המסורת הקולוניאלית, אלא פרסומת ירודה, וולגרית ומשעממת (מה זה החרוז האדיוטי הזה? לחפור-פוסטינור? פוסטינור בא מפוסטמה?!)

  • שלומית ליר כתב:

    אהרון – :), שלומית, האגודה ללימודים פמיניסטים מנסה להרים אתר דומה לאתרים שקימים בחול נגד פרסומות סקסיסטיות; איריס -פוסטינור, גלולת הלילה שאחרי, אינה דורשת מרשם רופא.

  • מרית כתב:

    פרסומות נועדו לגרום לך לקנות וכמה שיותר, מטרה לא ממש נעלה או מוסרית בלשון המעטה. זה קצת מוזר לצפות שמשהו לא מוסרי יקודם באמצעים מוסריים/הומניים/שוויוניים/מורכבים או כל מילה חיובית שעולה על דעתם. לא?

  • שלומית ליר כתב:

    פרסומות נועדו ליידע אותנו לגבי מוצר או שירות, ואמורות לשרת אותנו במתן מידע שלעיתים הוא אף חיוני.
    זה שבדרך הן מוכרות לנו תפיסת עולם שהיא לעיתים גם מעוותת זה כבר דבר אחר.
    אני מסכימה איתך לגבי תרבות הצריכה שבה אנחנו הופכים לצרכנים וקונים יותר ויותר השאלה היא איך מייצרים מערכת כלכלית/תרבותית/חברתית חליפית.

  • טל כתב:

    בתור מי שנכווה בעבר מהחברה – הייתי בודק טוב טוב את מה שהם מכנים "עץ סנדביץ"… ומקוה לטוב … בעבר שווקו סיבית במסווה של סנדביץ

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.