דוח הצללים שהוגש השנה לוועידת האו"ם, שמקבצת דיווחים מ134- מדינות, על מצב הנשים בהן, חושף בעייתיות גוברת במעמדן של נשים בחברה הישראלית.

הדוח מגלה שהאפליה בחברה הישראלית מתקיימת במרבית הקטגוריות הקיימות, לרבות בחינוך, בממשל, ובתקשורת; פערי השכר בישראל בין גברים לנשים הם מהגבוהים בעולם המערבי, כמעט כל ספרי הלימוד מבוססים על סטריאוטיפים המנציחים אפליה נגד נשים, הייצוג הנשי בכנסת, בממשלה וברשויות מוניציפליות הוא מינימלי, והתקשורת מציגה הרבה יותר דמויות גבריות מנשיות, בעיקר כשמדובר בתוכניות בצפיית שיא. מצב זה, המעורר תהיות לגבי יכולתה של ישראל לפעול כדמוקרטיה המאפשרת ביטוי הולם לכלל תושביה, גורם נזק חברתי ואישי מתמשך, והדבר היחיד שיכול למנוע אותו הוא מהפך חברתי כולל.

נזקי האפליה נגד נשים, שחושף הדוח, מחלחלים בחברה הישראלית בשני אופנים: במישור החברתי, מדובר באובדן פוטנציאל אנושי גדול, הנוצר מחוסר אפשרות מימוש של היכולות הגלומות בנשיות. במישור האישי, מדובר במיליוני נשים שחוות, בין אם במודע ובין אם בחוסר מודע, סוג של דיכוי חברתי מתמשך, שיוצר מתח וניכור פנימיים. מצד אחד, החברה אינה מממשת את העוצמה הנשית, ואינה מתעדת את פועלן של האימהות הרוחניות והמעשיות שלה. מצד שני, הקול הנשי האותנטי מוחלש, כאשר נשים הרוצות להשתלב ולהצליח בחברה נאלצות להתאים את עצמן למבנים חברתיים, המושתתים על צורת חשיבה גברית, שמדכאת את הווייתן הנשית.

הבעיה עם תוכניות השינוי הקיימות, שגם בהן מבקשת החברה לקצץ, כפי שמעידים ניסיונות הכנסת לבטל את הוועדה לכינון מעמד האישה, הסבת ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא סחר בנשים לתת-ועדה, והקיצוצים בתקציבי רשויות לקידום מעמד האישה, היא שהן פועלות לאט מדי, תוך השתלבות במערך הכוחני הקיים. מה שיכול לשנות את המצב הוא מהפך חברתי-תרבותי כולל, שיסדיר את ההבדלים האימננטיים בין גברים לנשים באמצעות חקיקה.

אולם הדרך למהפכה חברתית עדיין איננה סלולה; מה שנדרש לשם כך זה תשתית אידיאולוגית, מנהיגות נשית, ופעילות שטח, שיפעלו בתיאום ויציגו אלטרנטיבה להלכות דת ארכאיות, ולקונספט הרווח שנשיות משמעה חולשה. בנוסף לצורך בבסיס תיאורטי המורכב ממניפסט הקורא לסדר חברתי חדש, ומפרט את השינויים החוקתיים והתרבותיים הנחוצים לשינוי, רצוי לכונן מועצת חכמות, שתורכב מנשים הבקיאות בתורה, בתלמוד ובגמרא, שתפרשנה את המקורות מנקודת מבט נשית, המציבה אלטרנטיבה לתפיסות ההלכתיות הדכאניות הקיימות. תשתית מחשבתית זו תאפשר למנהיגות הנשית, לארגונים לשינוי חברתי, ולפעילות שטח לפעול להשכנת שינוי, תוך הסתמכות על משנה אידיאולוגית ברורה. ובינתיים, יש לשער שהעוצמה הנשית שיכולה להציל את המדינה מעצמה, תישמר כפוטנציאל רזרבי עד שתמצא את ביטויה הראוי.