ראשי » חברה ודעת

חטאי אבות – על האנטישמיות הסמויה של הרצל ובן גוריון

15 באפריל 2007 | | 23 תגובות | מאת

לידת החטא של הציונות

אחד מאלבומי המחאה הטובים ביותר הוא "פשע המאה" של להקת "סופרטרמפ". בסופו של אלבום זה, היוצא כנגד עוולות חברתיות שונות, מבקש המספר למצוא את האשמים בפשעי האנושות ומגלה אותם להפתעתו במקום בלתי צפוי: "מי הם האנשים האלו של חמדנות, תאות בצע ותהילה?/קרע את המסכות מפניהם והבה נראה/אבל זה לא נכון, או לא, מה הסיפור?/הנה אתה והנה אני."

הסיפור שספרו לנו בישראל ארגן במידה רבה את העולם בקטגוריות ברורות של טובים ורעים. יש את האנטישמיים הרעים, ומולם את ראשי הציונות הטובים שבנו כאן מדינה לתפארת. אבל אם זה אכן הסיפור האמיתי, איך קרה שמדינת היהודים מלאה בשחיתויות, באלימות ובשנאת האחר, שהרי כל פרי באושים הוא תוצר של שורש רקוב?

אינפורמציה באתר "שופר" על ראשית הציונות מאפשרת לקשור כמה קצוות רופפים בהבנת החלום הציוני ושברו. נבירה במקורות שונים מגלה שמקורה של הגזענות, האפליה ולוחמניות היתר בחברה הישראלית בחטא קדום של אבות הציונות ובנימין זאב הרצל, הוגה הרעיון הציוני, בראשם.

 

הרצל האנטישמי

הרעיון הראשון והפחות מאוזכר של הרצל, לפני שהגה את שיבת העם היהודי למולדתו, היה להזמין את האפיפיור להטביל לנצרות את כל יהודי אוסטריה בתהלוכה חגיגית לקול צלצולי פעמונים. וכך כתב הרצל ביומנו*:

בערך לפני שנתיים חפצתי לפתור את שאלת היהודים בעזרת הכנסייה הקתולית. ביקשתי להבטיח לעצמי בראשונה את עזרת נסיכי הכנסייה באוסטריה ולהשיג על־ידיהם ראיון אצל האפיפיור, כדי להגיד לו: עזור לנו מפני האנטישמים, ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים שיעברו באופן חופשי ונאה לנצרות. חופשי ונאה במובן זה, שמנהיגי התנועה – בייחוד אני – יישארו יהודים ובתור יהודים יטיפו לקבלת הדת השלטת. בעצם היום, בראשון בשבת, בשעה 12 בצהריים, תצא לפועל ההמרה בתהלוכה חגיגית ובצלצול פעמונים בכנסיית סטפן. לא בבושת פנים, כמו שעשו יחידים עד כה, כי אם בגאון. ("כתבי הרצל", כרך ב', יומן א', עמ' 14)
בספר "הרצל" מאת עמוס איילון מצוטט הרצל אומר דברים ברוח דומה:

אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות, אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר. לי יש בן, הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר כדי שתקופת החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם ככל האפשר וכדי לחסוך ממנו את הפגיעות ואת הקיפוח שנפלו בחלקי ושעוד יפלו בחלקי בגלל היותי יהודי.
אבי הציונות היה יהודי מתבולל שלא רק העריץ את וואגנר ואת ביסמרק אלא אימץ את הלאומניות הגרמנית וסלד מגילויים מסורתיים של יהדות שלא הסתדרו עם המודרניות שאימץ. מוטיב השנאה העצמית, הוא חטא קדום כלפי כל מה שמייצגת היהדות. שבעבר גם גובה בהאדרת הנצרות, כפי שניתן ללמוד מיומנו, הבלתי מצונזר, של הרצל:

הכמרים הנוצרים הם ברום המדרגה, מפני שאינם להוטים אחרי הכסף, הנוצרים הפשוטים טובים הם מכמרי היהודים.
אלא שכתיבה כגון זו לא נשמרה במגרה. מאמרו של הרצל שהתפרסם ב"דויצה צייטונג" מהדהד את מיטב הכתיבה האנטישמית הנגועה בראיה סטריאוטיפית של היהודים כמקור הרע בעולם:

היהודים העשירים שולטים על העולם, בידם גורל ממשלות ומדינות, הם מגרים ממשלות זו בזו, ועל פקודתם ממשלות עושות שלום, מתי שהיהודים העשירים מנגנים העמים והמושלים מרקדים, בין כך ובין כך הם מתעשרים.
כן. חוזה המדינה היה אנטישמי. ועל הזדהותו המוחלטת עם האנטישמיות כתב בגילוי לב ביומנו האישי:

אכן האנטישמיות שהיא כוח חזק ומושרש בתת ההכרה של ההמונים לא תזיק ליהודים, אני מוצא שהיא מועילה לבניית האופי היהודי, חינוך הקבוצה על ידי ההמון, חינוך שעשוי להוביל להתבוללותה, החינוך מתבצע רק באמצעות תלאות, היהודים יסתגלו… רעיון מצוין עולה בלבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי (יומן א` עמ` 68).
הרצל הבין שהפתרון ל"בעיה היהודית" איננו בגיור המוני רק בסביבות 1894 עם פרשת דרייפוס. את משנתו החדשה התנה בספר "אלטנוילנד". אלא שיש להבין שגם בגרסה הציונית שלו היה האב הציוני הזה מונע משנאה עצמית. אותה שנאה חלחלה ומצאה את מקומה בהגמוניה הציונית ואושיות התרבות המרכזיות שלה.

התמה של חוקרים כמו דרור משעני למשל, המוצא בספרו "בכל העניין המזרחי יש איזה אבסורד" שיש בכתיבתם של סופרים קנוניים רצון להדמות ל"אירופאי" על חשבונו של ה"מזרחי", מחוזקת כאשר מבינים את המקום ממנו פעלו אבות הציונות. רצון שנבע, כפי שטוען ההיסטוריון אמנון רז קראקוצקין מאוניברסיטת בן גוריון, מהמחשבה ליסד כאן, מדינה אירופאית:

המדינה של הרצל היא מדינה אירופית יותר. היא בעצם אירופה, אין מדינה אירופית כזו, זה האוטופיה של אירופה, פה תהיה מדינה שתאחד את כל אירופה ויהיה בה גם אופרה איטלקית וגם אופרה גרמנית וגם אופרה בלגית, הכל יהיה פה, כן, וכולם יהיו חמודים ונחמדים והערבים יגידו כל הזמן ליהודים 'תודה שבאתם', 'תודה שבאתם', שהבאתם לנו את הפאר של המערב. כאשר הדימוי של המדינה היהודית היה דימוי שהרכיב בתוכו, באופן כמעט טבעי לגביו כחניך התרבות האירופית של המאה ה- 19, אלמנטים אנטי מזרחים ואנטי דתיים די חריפים, במיוחד החברה שאותה הוא מציג בספר שלו "אלטנוילנד" היא חברה שבה מה שקורה ליהודי זה שהוא הופך להיות אירופאי כולל היהודי המזרח אירופאי שהופך להיות מערבי…. זה הדבר המשותף לכל הציונות החילונית ובזה גם הרצל וגם יריביו הגדולים מסכימים, את הרצון הזה לבנות את היהודי החדש. (הדגשה שלי).
הציונות בנויה למעשה על בדיה ושכחה עצמית. רצון להדמות לאירופיות מדומיינת ומכאן להדחיק את השורשים המזרחיים (כולל מזרח אירופאים) האמיתיים. זאת באמצעות אוריינטליזם: יצירתו של ה"מזרחי" וה"ערבי" כאחר – זה שאינו אירופאי, זה שמרגישים נעלים באמצעותו וביחס אליו. אותה הפנמה של האנטישמיות – כלומר השנאה העצמית – ואותם מוטיבים של לאומנות שאומצו מהמודרנה ניצבים בלב ליבה של הציונות, והם האחראים לתבנית החשיבה הדיכטומית המתגלמת ביחס לנשים, למזרחים, ולערבים בחברה הישראלית.

 

האנטישמיים היהודיים – ראשי הציונות

הרצל לא היה בודד ברצונו להתכחש לתרבות ולרוחניות היהודית. לתבנית מחשבה זו היו שותפים מרבית ראשי הציונות. כך למשל, טען חיים הזז, מהוגי הדעות של ההנהגה הציונית:

אין הציונות והיהדות דבר אחד אלא שני דברים השונים זה מזה, בודאי שני דברים הסותרים זה את זה, כשאדם אינו יכול להיות יהודי הוא נעשה ציוני….

הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות, ממקום שתש כוחו של העם, דבר אחד ברור הציונות לא המשך ולא רפואה למכה היא עקירה והריסה. אדרבא היא מסיחה את דעתה מן העם, מתנגדת לו, הולכת נגד רצונו ורוחו, חותרת תחתיו, ועוקרת אותו, ופורשת ממנו לדרך אחרת, למטרה רחוקה ומסוימת, היא וקומץ אנשים בראשה, גרעין של עם אחר: בבקשה לשים לב!! לא חדש ולא מחודש אלא אחר, מי שאינו סבור כך או שהוא טועה או שהוא מרמה את עצמו" ("שואה משמים", מוסף "הארץ" 1943).
והנה מה שכתבת הסופר ואיש הרוח יוסף חיים ברנר:

אופיינו הלאומי פסול מימות עולם ועד הנה, מעולם לא היינו אומה יוצרת, תמיד חיינו חיי צוענים וכלבים, מה אתם רוצים מהאנטישמים? מדוע לא תאבולהבין את המובן מאליו, את חזון השנאה והבוז לישראל! היהודים הם צוענים, זוהמה, רפש וניבול, ביצה סרוחה, לא אדם, כלבים פצועים

עמי אירופה שחנקו אותנו ללא רחם כמו שחונקים דבר נתעב ראויים הם לכבוד. איננו בני אדם כלל, הנה רוק הפה, כל אוצר רוחנו יתוש מת, האם לא יציפו את רחובותינו עכשיו פרצופים ידועים מכל הגטאות, חלאת המין האנושי?! ("שואה משמיים",79)
באופן דומה, מנדלסון מהוגי תקופת ההשכלה שסבר: "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" –ביטא את ההפנמה האנטישמית הרווחת בקרב הציונים הקדומים שסברו שהיהדות מבטלת את האנושיות.

דוגמא נוספת היא של מקס נורדאו, מראשי התנועה הציונית, שביקש, כפי שמתועד ביומנו של הרצל: "שטרם נייסד את המדינה היהודית עלינו לדאוג שיהודי מזרח אירופה יבערו את הכינים מבגדיהם ואת הזוהמה מגופם."

כמה שעות לימוד ממלכתיות הוקדשו ללימוד על האנטישמיים, הגויים, ה"אחרים" – כשלמעשה אותה משנה אנטישמית הייתה קרובה בהרבה לבית הציוני ממה שנלמד במערכת החינוך.

 

מוטיב העבר המושכח

לפני כמה שנים אימצה מפלגת העבודה בראשותו של אהוד ברק את צבעי הכחול שהיו מזוהים עד לאותה נקודה עם תנועת הליכוד ויצרה בין רגע הקשר לאומי במקום סוציאליסטי. הציונות, באופן דומה, שאלה מוטיבים יהודיים משחיים של גאולה. אלא שהיא עשתה זאת תוך הרחקה של האלוהים והאמונה מהתמונה. אותה תרכובת של בדיה והכחשה עצמית הם אלו שאינם מאפשרים להצמיח כאן זהות המבוססת על אמת:

המיתוס הציוני מבוסס על ראית המפעל הציוני כגאולה, כהשלמת ההיסטוריה, כמימוש ההבטחות האלוהיות. אלוהים לא קיים אבל הציונות מממשת את הבטחותיו, כן. אלוהים הורחק, אבל עדיין, למילה שלו, להבטחה האלוהית, היא הדבר היחידי. והיא מפורשת להבדיל מהפרשניות לאורך כל הדורות, כהבטחה פוליטית מוגדרת שזה הבסיס להגדרת זכויות היהודים גם על חשבון זכויות הערבים,דבר שאיננו מתחייב מההשקפה הדתית. (ד"ר אמנון רז קרקוצקין, אוניברסיטת בן גוריון)
מיתוס הצבר, נועד להחליף את דמותו של היהודי הגלותי השנוא ויחד עימו את כל התרבות שהובאה מהגלויות השונות. במיוחד אם היו אלו גלויות המזרח. אלא שדבר זה לא אפשר לבנות עתיד המבוסס, כפי שנדרש, על העבר.

 

הציונות והשואה

החטא החמור של הציונות קשור בשואה עצמה. כהוגי ציונות אחרים, דוד בן גוריון הפנים ראיה אנטישמית כלפי היהדות. כך למשל כתב בספרו "יחוד ויעוד":

 

הגלויות המתחסלות והמתכנסות בישראל אינם מהוות עדיין עם, אלא ערב רב ואבק אדם, ללא לשון, ללא חינוך, ללא שורשים, הפיכת אבק אדם לאומה תרבותית היא מלאכה לא קלה.
חשיבה זו הובילה לפרקטיקה המוצאת לנכון לסנן את היהודים שעתידים היו להכנס בשערי הארץ:

 

לארץ ישראל יש צורך בעליה מובחרת, הציונות אינה מפעל פילאנטרופי, אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של היהודים שיפתחו את הבית הלאומי (מ. וזלמן, "אות קין", 105).
ההנהגה הציונית היתה מודעת להשמדה ההמונית שהתרחשה באירופה אבל העדיפה לא לשעות דבר. כך למשל יצחק גרינבוים שר הפנים בממשלת בן גוריון ומי שאמור היה להיות אחראי על פעולת הצלת יהודי אירופה:

 

כששאלו אותי, הלא תוכלו לתת מכספי קרן היסוד להצלת היהודים בארצות הגולה אמרתי – לא!! ואני אומר עוד פעם לא!! צריך לעמוד בפני גל זה, הדוחה את הפעולות הציוניות לשורה השניה. כשבאים להציע 2 הצעות, הצלת המוני היהודים באירופה או הגאולה בארץ, אני בוחר בלי רגע של היסוס את הגאולה בארץ. ריבוי הדברים על הטבח גורם להפחתת התאמצותנו להגדיל את הכוח העברי בארץ.

אילו הייתה כיום אפשרות של קנית חבילות מזון בכספי קרן היסוד כדי לשלחם דרך ליסבון כלום לא היינו עושים זאת?? לא ולא, הציונות היא למעלה מהכל, דבר זה צריך להשמיע בכל פעם כאשר שואה גדולה מטעה אותנו מדרך מלחמתנו בציון, מלחמת הגאולה שלנו אינה נובעת באופן ישיר ואינה משתלבת באופן ישיר עם הפעולות לטובת הגאולה. (מ. וזלמן, "אות קין", 240).
ומה חשב על השואה הנשיא הראשון, חיים ויצמן?

תקוותם של 6 מיליון יהודים מרוכזת על עלייה מתהומות הטרגדיה, אני רוצה להציל 2 מיליון נוער, הזקנים יאבדו הם ויחכו לגורלם, הם אבק אדם כלכלי ומוסרי בעולם אכזר, רק ענף הנוער יישאר, הזקנים צריכים לעמוד בכך ולהשלים עם כך.
גם דבריו של בן גוריון (1938) בנושא השואה מעלים צמרמורת:

אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל, אני אבחר בדבר השני….

תכנו אותי אנטישמי אבל אני חייב לומר זאת אנו נחנקים מבושה מהמתרחש בגרמניה בפולין ובאמריקה, שיהודים אינם מעיזים להיאבק

אין אנו שייכים לעם היהודי הזה, אנו מתמרדים נגד עם יהודי כזה, אין אנו רוצים להיות יהודים כאלה.
אחד משיאי האטימות של הישוב הציוני היה בפרשת יואל ברנד. כאשר איכמן הציע למכור יהודים תמורת סחורה ואילו ראשי הציונות חיבלו ביוזמה שיכלה להציל מיליון מיהודי הונגריה. קשה להאמין אבל הסוכנות היהודית העדיפה להפיק תועלת פוליטית מהשואה. כך למשל בתזכיר סודי שחובר על ידי מנכ"ל משרד הפנים הראשון של מדינת ישראל, הולפינרי הרטגלס, נאמר:

בשטחי אירופה שעליהם עברה המלחמה, בגרמניה, בארצות הכיבוש, ובארצות הציר צפויים להשמדה למעלה מ7- מיליון יהודים, משום כך מצטמצמת העבודה של וועדת ההצלה באין ברירה לפעולות בקנה מידה קטן, כלומר להצלת יחידים וקבוצות קטנות בלבד, אם איפוא מאמצי הועד עלולים להביא רק תוצאות קטנות ביותר יש לכל הפחות להפיק מהם תועלת פוליטית….

יכולים להינצל בדרך זו רק כמה מאות אנשים ולא דווקא אלה שאנו מעוניינים בהם, היכולות להיות פעולות תנועות אלו פילנתרופיות ב 100% ז"א מבלי להבדיל בין טיב האנשים שלהם מוגשת העזרה, כלומר לתתה לכל אחד שזקוק להם? האין לתת לפעולה זו אופי ציוני לאומי ולהשתדל להציל בראש ובראשונה את אלו שיכולים להביא תועלת לארץ ישראל וליהדות??

אני מבין שהעמדת השאלה בצורה זו יש בה משום אכזריות, אולם לדאבוני עלינו להגיד שאם ביכולתנו להציל רק 10.000 איש וצריכים אנו להציל 50.000 שיהיו לתועלת לבנין הארץ ולתחיית העם, ומאידך יש לנו מיליון יהודים שיהיו לנו למעמסה ובמקרה הכי טוב יהיו אלמנט אדיש, עלינו להבליג ולהציל את ה10.000- שאפשר להצילם מבין ה- 50,000 על אף התלונות והתחנונים של המיליון. גם העלייה של המבוגרים מטהרן משמשת דוגמא, מחוץ לחלוצים ולעסקנים ציונים באים המוני אנשים שאין להם כל קשר עם הציונות, אנשים ששוררת ביניהם דמורליזציה גמורה במובן היהודי, ולכן עלינו באין ברירה לוותר על הצלת האלמנט המזיק.
יגאל בן דויד, איש הסוכנות היהודית לשעבר מדבר על הסלקציה שערכה תנועת מפא"י:

 

 

ההוראות היו רק להביא בחורים שמזוהים עם תנועת העבודה, מפא"י של אז. היינו בשליחות להציל יהודים, והם בחרו רק איזה יהודים כן ואיזה יהודים לא. סלקציה, קראנו לזה סלקציה. כמו שהגרמנים עשו סלקציה, מי הולך למחנות המוות, מי הולך לעבודה, מי הולך לזה, ככה המפקדים שלנו עשו סלקציה לפי מפלגות.

הם ראו שאנחנו רוצים להציל כל יהודי, אז הם שלחו את השליח הזה והוא ישב איתי לילה שלם, לא עצמנו עין, לשכנע אותי שהם פשפשים, שאם נכניס אותם לצמר גפן הם יתרבו.
קשה להאמין אבל אלו היו האבות המייסדים של המדינה הזאת.

 

משנאת הגלות לשנאת המזרחים

לאחר הקמת המדינה תורגמו השנאה והדיכוי של הגלותי לשנאה ודיכוי שהופנו כלפי מזרחים:

הציונות רצתה להגדיר את עצמה מול המזרח הערבי, ההיפך מהמזרח הערבי ומול הדת. והנה באו הנה יהודים מסורתיים חלקם דתיים וחלקם לא דתיים, אבל לעולם לא אנטי דתיים, והם היו בני התרבות הערבית… השאלה הייתה אם בכלל אפשר לתקן אותם, הוויכוח היה בין אלו שטענו שאי אפשר לתקן אותם ובין הליברלים שטענו שאפשר לתקן אותם, בין כך ובין כך, איש מהם לא קיבל אותם כמות שהם, היה צורך לתקן אותם. הרעיון היה שכדי לתקן אותם צריך להפריד אותם מההורים שלהם, ז"א להפריד אותם מהמסורת שלהם, זה היה בסיס של התוכניות החינוכיות המתקדמות, שרק אם ינתקו אותם מהבית הפרימיטיבי שלהם, ינתקו אותם מהמסורת הפרימיטיבית שלהם אפשר יהיה להפוך אותם לבני אדם. אבל היה ברור שצריך לתקן אותם, וקליטתם הייתה קשורה בגזיזת פיאות, בשלילה תרבותית, גם שלילת הזהות היהודית שלהם, וגם בשלילת הזהות הערבית שלהם. (אמנון רז קרקוצקין, אוניברסיטת בן גוריון)
מחשבה לסיום

אחד הסרטים החזקים ביותר שראיתי נקרא "סולם יעקב". (ספוילר) הוא מספר על מאבק לחיים שהתברר בסופו של דבר כמאבק מדומיין וחסר תוחלת. הציונות יצרה מסע של תקווה. המבוסס על ערכים של חזרה למולדת והגשמת חלום. אלא שאולי למעשה הפסדנו כבר את הקרב מבלי דעת. שכן לקיום האנושי, מעצם טבעו, יש מימד של חלום ושל רוח. ואם הרוח שנושבת בנו היא רוח שאולה, רוח המנוגדת למעשה לערכי הזהות הבסיסיים הרי שהקיום כולו הוא קיום בדוי שאין בו ממש.

הפרטים במאמר זה כמו גם צפיה בסרטים כמו "בדרך חד סטרית" ו"דקל שפל צמרת" או שיחות עם רפי שובלי מעלים שיש חטא קדום ונוראי הקשור לראשית הציונות.

אלא שבכוחה של האמת לשחרר לדרך חדשה. דרך המאפשרת ל"מזרחים" ו"אשכנזים", יהודים וערבים, נשים וגברים לדור יחדיו בקיום שאינו מבוסס על מודל של שליטה וכניעה אלא על מודל המבוסס על יחסים של שותפות, זיקה וכבוד הדדיים.

 

 

 

 

 

 

 

______

*מי שערך את היומנים היה ד"ר רפאל שאול לנדאו, מזכירו של הרצל, שעמד על כך שכל רשימותיו של הרצל יראו אור. זאת בשעה שהדבר עורר התנגדות אצל המוציאים לאור שביקשו לצנזר את המוטיבים האנטישמיים ביומנים.

 

 

23 תגובות »

  • מירי פליישר כתב:

    אמן כן יהי רצון

  • מיה כתב:

    במיוחד היממו אותי דבריו של הרטגלס. אנחנו נוהגים להסתייג אפילו מדיבורים שבדיעבד על התועלת הפוליטית שבשואה, והנה מסתבר שכבר בזמן אמת היה פיכחון מוחלט לגבי התועלת הזאת וכיצד להעצימה.
    מדהים.

  • באנדר כתב:

    האמתיים בשואה, לא הנאצים, אלה ראשי המחנה הציוני!
    הנאצים אולי רצחו מיליוני בני אדם, אבל הרצל אהב את וואגנר!
    אכן, זה הלקח החשוב של יום השואה, היהודים בסופו של דבר אשמים.

  • באשי כתב:

    "אלא שבכוחה של האמת לשחרר לדרך חדשה." איך "האמת" שאת מביאה כאן אמורה לשחרר?
    איך?

  • אריאלה כתב:

    המאמר הזה מחזק את הטענה שאפשר להוציא מזרחי מהמערה, אבל אי אפשר להוציא את המערה מהמזרחי

  • שרה כתב:

    הגילויים הללו למי שלא מכיר, כמוני, לא עושים את החיים קלים יותר ,
    מתסכל לאן החיים הובילו את העם ובאלו דרכים עקלקלות הצלחנו לקום מן האפר .

  • אבי כתב:

    האם שנאת המזרחיים חייבת להשמע במאמר זה ? המאמר טעון ומעניין מספיק גם בלי תוספת זו

  • מספר 666 כתב:

    תרבותיים דרמטיים כי אז האמצעים חייבים להיות דרמטיים לפחות באלמנטים של הרטוריקה.
    אחרת לא תהיה להם שום השפעה תעמולתית ולא יביאו לשינוי דעה .
    החרדים הבינו את זה היטב תשמעי איך הם מדברים על הציונות כאחראית לשואה.
    את יכולה להביא אלף ן ציטוטים של קישקושים אלו ואחרים של הרצל ובן גוריון , אז מה אה רוצה להוכיח בזה ?
    ואני יכול להביא מיליון ציטוטים מטורפים וגזעניים בהרבה של סמי שטרית ולאור שכל אחד שקורא אותם לא התהיה לו ברירה אלא להטיל ספק בשפיות דעתם
    אז מה ?
    הרי בסופו של דבר הם שאפו ליצו רעם חדש וטוב יותר אבל הם לא כפו זאת על אף אחד וצידקתם התברר לעתיד .
    אם לא היו משתמשים בשיטות התעמולתיות שנקטו בהם כי אז לא הייתה מוקמת כאן חברה חדשה .

    בסופו של דבר הם לא כפו את עצמם על אף אחד . מי שרצה לבוא בא לכאן .נקודה .מי שלא רצה נשאר באירופה והושמד או שהיגר לארה"ב ללא קשר לציונות .
    ואותם ציונים שאת כל כך בזה ושונאת אותם בטירוף אובסיסיבי כזה לידיעתך שאפו למיזוג גלויות בין אשכנזים ומזרחיים .
    הם אימצו את המבטא המזרחי של העברית על פני המבאט האשכנזי כי חשבו שהוא יותר מתאים ויותר יפה .
    הם העריצתו אתה ערבים ושאפו להידמות להם .

    נכון שהיום זה לא פוליטיקלי קורקט אבל הם
    היו הרבה פחות גזעניים מהזהות המזרחית למשל .
    אז כן את יכולה להביא אלף ציטוטים שמראים עלה גיזענות שלהם.
    ואני יכול להביא לך מיליון ציטוטים שמראים בדיוק את ההפך .
    את רוצה לנסות ?
    או שאת מעדיפה שלא לשמוע דברים שלא מסתדרים עם תעמולת השינאה שאת צורכת בקילוגרמים מידי יום ביומו ?

  • מושה כתב:

    למשל: "… רעיון מצוין עולה בלבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי" (יומן א` עמ` 68).
    אינו תואם את מה שהרצל אמר, זהו או תרגום מרושל או שקרי בכוונה תחילה.
    התרגום מהמקור הוא כלהלן"
    "Herzl: It would be an excellent idea to call in respectable, accredited anti-Semites as liquidators of property.
    To the people they would vouch for the fact that we do not wish to bring about the impoverishment of the countries that we leave.
    The Complete Diaries, pg. 83

    הרצל: זה יכול להיות רעיון מצויין לצרף אנטישמים הגונים ומורשים אל מפרקי הנכסים.
    הם יכולים לערוב לנו כלפי העם שאין בכוונתנו לגרום להתרוששות של הארצות שאנו עוזבים."

    עניין היהודים, עמ' 116
    וכך גם לגבי ציטוטים רבים אחרים.

    הגיע הזמן להפסיק לשקר!

  • מושון כתב:

    באנגלית

  • ,תומא כתב:

    דברים נוקבים וראויים

    אל תתרגשי מצעקות החמס של הציונים של מפא"י יש להם מה להסתיר.

    יופי של מאמר

    היי עמיש מה ניש?

    אפשר לחמיא לכותבת על דבריה הנוקבים , בסוף היא מלאה אופטימיות , הפתעה אפשר לתת לה מחמאות עמיש לא ככה?

    תודה שלומית על המאמר הנפלא

  • חברת מקורות כתב:

    אם תבדוק בויקיפדיה תראה שהציטוט הראשון על הרצל מופיע שם מילה במילה. מה שהבאת באנגלית מריח מאנטישמיות לא פחות מהתרגום בעברית.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%9C

  • מושה כתב:

    הם זבל בדיוק כמו מי שכתב אותם.
    התרגום לאנגלית הוא בעל משמעות שונה לחלוטין.

  • שולמית כתב:

    דבריך מעניינים והציטוטים קשים לעיכול. עם זאת ישנה בעיה מהותית בטקסט
    שהעלית, בפתיח ובסיכום. בהנחת היסוד שעליה נבנה טיעונך ובמסקנתו הסופית.
    מאמרך חוטר למצוא את ההסבר למצב החברתי, הלא שוויוני ולשחיתות שפשתה בחברתנו באנטישמיות
    של מיסדי היציונות שהנחתה את התנהגותם כלפי
    היהודים " הלא איכותיים" לסוגיהם, שלדעת ההנהגה, עלולה להזיק ולא להועיל לחברה המתהווהבארץ ישראל ועלולה לפגום באותו אדם חדש -הצבר- משאת נפשם של הציונים.
    איני מבקשת להתווכח עם תיאור דברים זה אלא להזכיר שהשחיתות , חוסר שוויון וכל התופעות
    חברתיות המאפינות אותנו התקיימו בחברה היהודית ( אני מניחה שגם בחברות אחרות במידה זו או אחרת בזמנים שונים) . כמו כן, לא נראה לי שמידות טובות שלנו יבטיחו לנו " מזרח תיכון חדש" שבו נצעד יחד אל השמש העולה. לא הכל תלוי בנו. נראה לי שראוי לשפר את החברה ולעקור ממנה את השחיתות מפני שכך ראוי לחיות, לדעת רבים מאיתנו מבלי לנבא לאן זה יוביל.

    אנחנו חיים באזור שבו אי השוויון בין בני האדם מביא לתוצאות אכזריות ביותר. די אם ניזכר באי שוויון בין נשים לגברים בחברה הערבית ולמשטרים הדיקטטורים. יכול להיות שדווקא הידמות להם תאפשר לנו לצעוד לעבר העתיד ביחד. אולי דווקא הניסיון לשתול את הדמוקרטיה של האדם האירופאי מחבלת בהשתלבותנו באזור.גם את מדברת בשפת האידיאולוגיה המערבית
    אך האינטרפרטציה שלך שונה, בת זמננו.נסמכת על אמונה אחרת מזאת שהנחתה את מיסדי המדינה. הם לא ידעו מה שאת יודעת. הם פעלו במסגרת אידיאולוגית אחרת, של עידן המהפכות שבו האדם היה שמן בגלגלי ההיסטוריה. דבריך חשובים בעיני ועלינו להתעמת אתם, ללא אשליות.

  • שלומית ליר כתב:

    למרות שחלק מההוויה האנושית מתגלה בתופעות של חוסר שוויון, תסכימי איתי שיש חברות שוויוניות יותר מאחרות.
    חוסר שוויוניות איננו גזרת גורל. הוא תוצר של מודל חשיבה חברתי, שכדי לתקן אותו צריך לאתר את השורשים שלו ולהעמיד מולו תבנית חשיבה אלטרנטיבית.
    אחרת הדמוקרטיה. כמו בעולם היווני, תמשיך להנציח את ההגמוניה השלטת על חשבונם של אחרים.

  • יותם כתב:

    שלומית יקרה!
    בחוסר פשרות לפניה הקודרים של ערוות הציונות הגלויה מצאתי נחת בין דבריך המקדשים את האמת על מזבח חוסר הנוחות. עבודה חשובה מאין כמותה שראוי לה לצוף אל השיח הציבורי פתוח.

  • שלוסבורגשטיין כתב:

    באנדר בתאריך 4/15/2007 3:52:08 PM

    סוף סוף התברר מי הפושעים האמיתים

    האמתיים בשואה, לא הנאצים, אלה ראשי המחנה הציוני!
    הנאצים אולי רצחו מיליוני בני אדם, אבל הרצל אהב את וואגנר!
    אכן, זה הלקח החשוב של יום השואה, היהודים בסופו של דבר אשמים.
    =======================================

    הוא כותב בעצם שהנאצים לא אשמים על שרצחו 6 מיליון יהודים, אלא ראשי הציונים כי הרצל אהב לשמוע את וואגנר.

    ממש דיברים של טעם מזרחי.

  • שלוסבורגשטיין כתב:

    וזה דווקא מוכיח שהכותבת והמגיבים האוהדים לה הם הם המשתינים על היהודים מן המקפצה. הם משתינים על אותם יהודים שהחליטו שעם ישראל לא צריך להידבק לגויים שמשתינים עליו והורגים בו, אלא צריכים להפוך לעם כאחד העמים. וזה מה שמרגיז את אותם "יהודים" שלקחו להם את ה'מיטה החמה' של אירופה וערב והביאו את אבותיהם לארץ ישראל, להקים בה מדינה ליהודים ולהילחם בערבים המסכנים והצודקים.

    אז מה לעשות שאתם הם המסכנים אבל לא הצודקים. המאמר הוא חבילת ציטוטים שאינם חוקרים את הקונטקסט המלא של האמירות אותן מביאה הכותבת. למשל היא קובעת ש"הרצל היה אנטישמי", אבל מה לעשות שאפילו להתנצר הוא לא ממש רצה, אלא העלה תהיה זו בסעיף קצר ושולי באחד מספריו כדי להתמודד אינטלקטואלית עם בחירתו ללכת על הציונות כפתרון לבעיית היהודים באירופה ובכלל. ונכון שהרצל ראה קודם כל את בעיית יהודי אירופה, כי באירופה הוא חי והוא לא היה מודע בפרטים למצבם של יהודי ערב.

    דוגמה נוספת שמלעיטים בנו את שנאתנו להרצל ולציונות היא כאילו הרצל העלה ורצה לפתור את בעיית היהודים בהקמת מדינה באוגנדה. אבל אנשים שוכחים לציין שזוהי היתה הצעה בריטית שנידונה בקונגרס הציוני ונדחתה בה. הרצל העלה את ההצעה בקונגרס כמו שכל מיני הצעות עולות לדיון בפרלמנטים השונים ומיד הדביקו לו את העדפתו באוגנדה ולא בארץ ישראל.

    לעניין אייכמן והצלת היהודים משתמשת כאן הכותבת בדמגוגיה זולה כאילו הציונים יכלו להציל ממש יהודים בשואה ונמנעו מזה. אבל צריך לזכור שאייכמן היה פיון קטן ושגם אם היתה לו כוונה ללכת על עסקה גדולה הוא לא יכול היה להוציאה לפועל. כל העסק קרס לאחר עסקת קסטנר שהיתה רק ניסיון של הנאצים לקבל דרכו סיוע של אספקת משאיות לגרמנים.

    גם הציטוט הזה לדוגמה:
    מנדלסון : "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" –לא מבטא שום "הפנמה האנטישמית הרווחת בקרב הציונים הקדומים" שכן מה קשור מנדלסון לציונות קדומה? והיא גם קובעת הכותבת " "שהיהדות מבטלת את האנושיות
    מעניין איך היא הגיע למסקנה מרחיקת לכת כזאת?
    למה היא לא יכולה לקבל את הפרשנות הסבירה שמנדלסון שלא היה ציוני כלל, כי לא היתה אז ציונות, שראוי שהיהודי ייחשף יותר לחברה הכללית בה הוא חי ויקח חלק בעשייה בה. מה שאכן קרה באירופה, במאותה ה-18 – 20, למרות האנטישמיות המתעצמת.

    דוגמא נוספת לדעתה היא של מקס נורדאו, שביקש לפי ציטוטה: "שטרם נייסד את המדינה היהודית עלינו לדאוג שיהודי מזרח אירופה יבערו את הכינים מבגדיהם ואת הזוהמה מגופם."

    מה בדיוק האנטישמיות שבטענה? הרי זה לא נאמר משנאה עצמית אלא להיפך, מתוך כוונה להכשיר את היהודים לשיבת ציון.

    הבאת ציטוטים שחלקם לא בדוקים וחלקם חלקיים היא עוול אינטלקטואלי, ובענייננו הוא גם עוול מוסרי , וזילות הקוראים את הכתבה. נראה לי שהכותבת עצמה מלאה בשנאה ליהודים יותר מנשואי תקיפתה, וכדרכם של שונאי ישראל לאחר מלחמת העולם השניה, הם מקפידים לתקוף את ה"ציונות" כדרך עוקפת לתקיפת היהודים.

    חלום הציוני התממש כמעט במלואו ושברו אינו שבר כלל אלא הצלחה היסטורית מרעיה מעבר למה שאנחנו משערים היום, מתוך מצבנו הזמני הקשה (פלסטינים, איראנים ושאר מרעין ביבין) – הציונות וישראל הן הצלחות מרעישות בקנה מידה היסטורי, והצלת העם היהודי מקריסה, התבוללות, שמד והעלמות אל תוך מחשכי ההיסטוריה.

  • פיליפ שורץ כתב:

    לגב" שולמית ליר שלום רב ,

    ראשית הרשי לי לברך אןתך על פרסום המדהים.

    עכשיו קל יותר להבין את מדיניות גזלת רכושם וקרקעותיהם של ניצולי השואה שהגיעו לאחוזתו הפרטית של בן-גוריון וחבר מקורביו.
    מבקש אם אפשר את המקור של כל הנאום באיזה

    פורום נאמרו דבריו המגעילים ו כיצד
    ניתן להשיג את החומר.
    בכבוד רב
    פיליפ

  • ליאור כתב:

    לכל מי שמתעניין בתחום הזה
    סרט ממצה המביא את כל הטענות המובאות במאמר זה בלינק המצורף.

    http://oldserver.shofar-tv.com/MEDIA/Documentation_Movies/Herzel.wmv

  • herzl כתב:

    בס"ד

    ישר כח.
    הדברים ידועים, אבך זכות גדולה להעלות אותם באתר ולהודיע לכולם.

  • מזרחי ציוני כתב:

    שלומית היקרה, לצערי הרב הטעו אותך בגדול.
    המאמר הזה רצוף אי דיוקים וסילופים ותפקידו המרכז הוא לעורר שנאה, ריב ומדון בין האשכנזים למזרחיים. הציונות היתה התנועה היחידה שהבינה את הסכנה הגלומה לעם היהודי באירופה ובכלל והציעה פתרון ממשי להצלתו. לצערנו, לא הספיקה הציונות להעלות את כל היהודים וע"י כך יתכן והיתה נמנעת או מצומצמת שואת היהודים.
    הסרט המדובר על הרצל והציונות הוא אחד הדברים האנטישמיים היותר נוראיים שראיתי ותפקידו המרכזי של הסרט הוא לדחוף את היהודים בחזרה לאירופה ובחזרה לתאי הגזים.לדעתי רוב המזרחיים היום בארץ הם ציוניים שרוצים להגשים את עצמם ואת חייהם כאן במדינת ישראל שיכולה וצריכה להיות טובה יותר כמו שקיווה וכתב הרצל בספרו האוטופי אלטנוילנד. מציע לעשות להרצל משפט צדק ולהביא דברים מכל מה שהוא כתב… אם היו מקשיבים לו בזמן אולי המציאות היום היתה נראית אחרת. אבל אל דאגה, אישותו דמותו ומנהיגתו של הרצל עוד היתה ותהיה מגדלור גדול לעומתך ולעומת כל משמיצי דרכו. בברכה, המזרחי הציוני האמיתי.

  • שלומית כתב:

    הרצל היה נביא ויש לנו חוב לו, זה לא אומר שאי אפשר לבחון את העשייה שלו ואת המקום ממנו הגיעה באור ביקורתי.
    הציונות לא רצתה להעלות את כל היהודים והתנהגה באופן מחפיר כלפי חלק מהם
    ויש להגיד את מה שקרה בכנות – אחרת אין אפשרות לתקן את נגע הגזענות הסמויה בחברה הישראלית

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.