ראשי » ארועים חברתיים

כשהתותחים רועמים הנשים מושתקות

24 ביולי 2006 | | 8 תגובות | מאת

 

מודעה שתפסה את עיני, בעיתון הארץ בשרה ש"מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים" ו"מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה" מארחים כנס בנושא "העימות עם חיזבאללה והשלכותיו" באוניברסיטת תל-אביב. הכנס עוסק בכוחות העיקריים המשפיעים על האזור ודן במציאות לאחר המלחמה. אלא שלמרות שמדובר בנושאים חשובים, שיש מקום לדון ולברר אותם, ברי לי שלא ניתן ליצור דיון ממצה ומעמיק בנושא המלחמה וביום שאחריה כאשר כל הדוברים בכנס, שמונה במספר, הם גברים.

 

הגיע הזמן להבין שהעובדה שאנחנו מוצאים עצמנו חשופים בעורף, אחרי שישראל משחר ימיה נמצאת באיומים קיומיים, קשורה בין השאר לכך שהפרדיגמות המחשבתיות ההגמוניות לוקות במיזוגיניה קלה.

אני בטוחה שאם יותר נשים היו נמצאות במוקדי הדיון תובנות כגון זו שמיגון ראוי של העורף צריך לקבל מקום הולם בסדר העדיפויות ושמערכות התרעה הן דבר שאינו יכול להיות מופרט היו מקבלות מקום ראוי על שולחן הדיונים. ולו בשל החלוקה שהתקיימה כאן במשך שנים ויצרה בינריות בין גברים בחזית ונשים בעורף.

 

העובדה שיש שחושבים שניתן לדבר על המצב שאחרי המלחמה בפאנל שמורכב בעיקר מגנרלים ופרשנים צבאיים מלמדת עד כמה איטית האקדמיה הממוסדת בהבנת נדבכי המציאות. תיקון חוק שוויון זכויות האישה בשנת 2005 מחייב ייצוג נשי הולם בועדה ציבורית ובצוות לעיצוב מדיניות לאומית. אלא נראה שהבשורה שעשתה דרכה לרשות המחוקקת (בעקבות הצעת חוק של יולי תמיר ואתי לבני) טרם הגיע למסדרונות האקדמיה.

8 תגובות »

  • שחר כתב:

    הבעיה מתחילה כאשר האקדמיה מזמינה גנרלים לדיונים שכאלו, ומראגנת רבי שיח פסאודו אקדמיים, שמקומם הוא בתכניות טלויזיה (שמה שמתחרש בהן, מקומו לא יכירנו אפילו בשוק). הזמנתם של גנרלים, או העובדה כי לא מזמינים אנשים שאינם גנרלים, מראה על בעיה חמורה במרכזים אלו, חשובה יותר מניתוק מהחברה, והיא חוסר ההבנה של תפקידה של אקדמיה.

  • דוד אבוטבול כתב:

    למי אכפת ממרכז יפה ומרכז משה דיין.
    אם את רוצה לתת את קולך בחברת גברים, לכי, אך זה בזבוז זמן, אנו גם ככה לא נקשיב.

    השינוי צריך להעשות במקום אחר. ולזה תדאגי להשפיע כשתכניסי את הפתק בבחירות הבאות.

    ואולי גם תציעי לחברות שלך.

  • אלה כתב:

    אבל אני חושבת שהבעיה כללית יותר, וזה שמוזמנים שמונה גנרלים גברים היא רק סינדרום. בסך הכל, לנשים הישראליות אין ריב עם הנשים הלבנוניות.
    מצד שני, הן הנשים הישראליות והן הלבנוניות לא מנהלות את העניינים . גם מעט הפוליטיקאיות שיש כיום בזירה, כמו לבני ,מרקל או רייס ממשיכות את התכתיבים הגבריים.
    יש מקום לתקווה? רק כשמסה קריטית של נשים יכנסו לתפקידי מפתח בשני הצדדים. אבל מה, במילא הסכוי אפסי להשתלבות נשים מוסלמיות בעמדות מפתח ועל אחת כמה וכמה כמשמדובר בארגוני גרילה שמבוססים על כוח הזרוע והאר.פי.ג'י, ומכאן שלא נותר לנו אלא לשחק במשחק המלחמה שהגברים כל כך מבינים ומתמחים בו מהרגע שהם מגיעים לאויר העולם. אנחנו הנשים לא מכתיבות את כללי הפעולה, הכוח מכתיב אותם. ולנו לא נותר אלא לציית למה שיאפשר את הישרדותנו, החזק שורד. זו בדיוק הנקודה שגם השמאל הרדיקלי, בו הגיוני יותר אגב שנשים ימצאו בית , לא מבין. כללי המשחק לא מוכתבים מרחשי הלב, אלא ממציאות. ברגע שלשכן יש פצצות וקטיושות, לא נותר לך אלא לירות. ולירות מהר.

  • ימית 2000 כתב:

    מלחמה כי מבחינת הגברים זהו מאמץ פיזי לרוץ
    בשדות מוקשים ולירות לכל הכיוונים.
    הם חושבים שמי שרץ ויורה רק לו מגיע לדבר
    וזאת התוצאה – שיח גברים חד מיני
    שבו לנשים אין מקום, אפילו לא בקהל.
    העולם עדיין מתנהל בין גברים, במיוחד במה שקשור בכוח ובמלחמות, ולנו הנשים לא נותר אלא
    לחזק את גברברנו החזקים ולאחל לכולנו מוות נעים
    קונדוליסה היא אשה שהגיעה לאיזור ומה כתבו עליה בכתוביות של YNET.?
    שמה בטוקבקטים?
    אהההה זאתי לא כוסית…
    ולא פעם אחת, המון המון פעמים
    למען יראו לנו גברברי ארצנו שאפילו האשה היחידה שמנסה לעשות סדר באיזור היא לא כוסית.
    כל הגישה והמגמה מעידות על כך שמקומנו במטבח
    ועד שנשים לא ישתלטו פה ויתפשו את השלטון מדי הגברים שמחפשים מלחמות, לא נשב בשום קבינט
    מלחמתי פוליטי או כלשהו ורק משום שאנו כוסיות.

  • טליה כתב:

    צהריים טובים לך שלומית ליר!
    שמי טליה ואני תושבת חיפה מאמרך יפה,מענין, רהוט אך לא רלוונטי לצרכי האוכלוסיה האזרחית המתגוררת בגבולות החדשים של מדינת ישראל העכשוית. מדינת ישראל שלי מסתיימת בקו רוחב זכרון יעקב ומזרחה. התושבים המתגוררים דרומה לקו זה גרים מבחינתי במדינת ישראל וירטואלית מקבילה. אנחנו מופגזים,מופצצים,שואטים בחדרי מדרגות למקלטים, לא מועסקים, לא מתפרנסים סובלים מפוסט טראומה מתמשכת ומתחדשת מדי יום, אספקת מזון טרייה לא מגיעה אלינו ומה שמגיע מסופסר עי ספסרי מלחמה, ואלו שיש לאל ידם לצאת אחת לכמה ימים מן האיזור להתאוור לכמה שעות פוגשים במרכזי הקניות במישור החוף את חבריהם ושכניהם ההלומים משרכים את רגליהם הדויות בשבילי החנויות הומות האדם כשכל רצונם הוא לשבת לכוס קפה מפנקת ללא שוד בעלי החנויות במרכז הארץ. ידידתך טרוטת העיניים מחיפה

  • רחל כתב:

    זה תהליך נמשך האופייני למדינה שבה לנשים אין קול והשפעה. זהו מעגל שחייב להיפתח: מעגל האלימות הגוברת בחברה שאין לנשים עמדת השפעה והחברה זו נסגרת יותר ויותר בפני נשים.

  • נגה כתב:

    הכל נכון, צודק ויפה.
    אבל עניין אמפירי קט?
    יולי תמיר הוגת התיקון הראוי הזה- איפה קולה עכשיו?
    ודליה איציק? ואחרות,שכן נשמצאות בצמתים של קבלת החלטות?

  • יונת שלום כתב:

    דומני שהמדינאים טרם למדו מההיסטוריה ומהקלסיקה היוונית על תרומתן של הנשים לשדה הקרב. מישהו מהמדינאים קרא את ליזיסטרטה? מומלץ.

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.