טולסטוי, בפתיח ל"אנה קארנינה," טען כי "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה לפי דרכה." באופן אישי, הייתי הופכת משפט זה לצדו השני. פניו של האושר כה רבות, כולן יפות ונעימות ואילו לאומללות אך כמה מלבושים דלים. העיקרי שבהם, מלבד העוני, כך תוכל להעיד כל אישה שביעית בארץ, היא זו הנוצרת כשהכוח נכנס לחיק המשפחה במכות, השפלות ואיומים.

החיים בצל זוגיות אלימה הוצגה בקולנוע, בדרך כלל, באופן חד ממדי בצבעי שחור-לבן. לא כך הוא הדבר ביצירת המופת של הבימאית הספרדייה איסיאר בויאין, "קח את עיני," המציגה סיפור של אלימות משפחתית בצורה מבריקה ונוגעת ללב תוך מתן מקום לשאלות כמו, מה גורם בעצם לאישה להישאר עם בעל מכה, מה מוביל את הבעל לנקוט באלימות ואלו תהליכים צריכים שני בני הזוג לעבור כדי לפקוח את עיניהם למציאות.

הסרט מהווה סיפור מסע הנפתח כשהגיבורה, פילאר, אורזת בחופזה את חפציה ואת חפצי בנה הקטן ועוזבת במנוסה את דירת המשפחה. רק לאחר שהיא מרגישה בטוחה באוטובוס, היא נדהמת לגלות שיצאה למסעה כשנעלי הבית לרגליה; נעלי הבית המתלוות למסע הבריחה מהבית מסמלות את את העובדה לפעמים אנחנו לוקחים עמנו את הדבר ממנו אנו מבקשים להימלט; השכחה של נעלי הבית גם מעלה לתודעה את סוגית מוכנותה של הגיבורה, פילאר, להתנתק באופן סופי מהבית ממנו נמלטה ואת מידת יכולתה לפתוח בחיים עצמאיים.

כמו אצל אלמודובר ב"הכל אודות אמא", השפעת המחזה של טנסי ויליאמס, "חשמלית ושמה תשוקה" נכרת אצל בויאין, ברבדים שונים של העלילה. בדומה לבלנש דבואה מ"חשמלית" שמגיעה שבורה ורצוצה לבית אחותה הצעירה סטלה, ונופלת אל תוך חיים חיים שונים מאלו המוכרים לה מהדרום הישן, פילאר נמלטת לבית אחותה הצעירה לתוך סביבה שונה לחלוטין מזו המוכרת לה מבית הוריה ומחייה עם בן זוגה. אלא שכאן מדובר בבית חיובי המבוסס על מודל של זוגיות שוויוניות ותומכת.

הדרך לעצמאות ולחופש אותה עושה פילאר עוברת בתחנות נוספות שעוזרות לה לגלות את כוחה ועצמיותה. אחת מאבני הדרך המשמעויות במסלול זה מהווה יציאתה לעבודה במוזיאון לאמנות מקומית הפותח לפניה עולם של אמנות וידע ומעניק לה עצמאות פיננסית ותחושה של ערך עצמי. אל מול כל העצות שהיא מקבלת ("תעזבי אותו") ולא תמיד מיישמת, מה שעוזר לה להבין את עצמה ואת מצבה הם דווקא מערכות היחסים של חברותיה לעבודה המשמשות עבורה מראה ליחסיה שלה; אין כמו תהליך למידה טבעי, תוך התבוננות בזולת להפנמת שיעור אישי.

עלילת הסרט אינה צפויה, ובויאין נמנעת מקלישאות מוכרות. במקום זאת היא בוחנת את אופק השינוי של כל אחד מבני הזוג במערכת המשפחתית. עד כמה ריאלי הרצון שלהם לשנות זה את זה, ועד כמה אפשרי השינוי שהם מבקשים ליצור בעצמם. היא נוגעת בסוגיה הכאובה של נשים הנשארות ואוהבות את בן הזוג שמתעלל בהן תוך כדי העמקה בדמות ובמניעים של גבר מתעלל ושל האישה הנותרת לצידו ומיצרת דרמה עלילתית שמצידה האחת נתיב שיכול להוביל לזוגיות מחודשת ושוויונית, ומצידה השני נתיב המוביל לניתוק סופי ומוחלט של הקשר הזוגי. כך שהמסלול שעושה פילאר כשהיא מגשימה את חרותה לעבוד ולהצליח תוך גילוי הקסם והיופי שבאמנות, וזה שעושה אנטוניו, המתעמת עם רגשות הזעם והנחיתות שבו באמצעות סדנה לבעלים אלימים יכולים להתחבר ולהוביל לדרך משותפת, או שהם יכולים להוביל את הגיבורה לפקוח את עיניה למה שעומד מאחורי האהבה, התשוקה והמסורת.

הופעה קולנועית ומשחק מצוינים של  לאיה מארול, תסריט מרגש וסצנות חזקות המטביעות את חותמם. סרט שפורט על נימים רכים ומזמן חוויה קולנועית מרתקת ורלוונטית עבור יותר מדי נשים.

פורסם לראשונה בבננות