טקס פרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע הצליח להפתיע השנה לא רק בגלל יבול הסרטים הנאה (22 סרטים עלילתיים ו-36 סרטי תעודה), אלא בשל זכייתם של שני סרטים בקטגורית הסרט הטוב ביותר ל- 2006. בניגוד לדברי הביקורת והתרעמות שלא אחרו להגיע, (שהרי מדובר בפרס הסרט הטוב ביותר לא הסרטים הטובים ביותר), אני סבורה שיש לברך על הפרס הכפול שמצביע על רמת הדיוק, הכנות וההבחנה שבבחירתם של חברי האקדמיה. שכן, בצד כל האהדה ל"אביבה אהובתי", הייתה זו החמצה לו סרטו החשוב והמרגש של דרור שאול, "אדמה משוגעת", לא היה זוכה בפרס המשמעותי. 

מדובר בסרט המעמיק לחדור לרבדים נסתרים בישראליות ומשחזר את העבר באופן שבו הסיפור הפרטי משקף את החברתי, והסיפור החברתי משליך על הפרטי. כך שמעבר לסיפור האישי שמביא הסרט הוא יוצר הקבלה בין אימו של הגיבור לאימא מולדת ופורט אגב כך על נימים דקים שבלב ההוויה הישראלית.

טריילר הסרט

ספורו של החריג

מסע הקסם של סימה וקנין