האם המושג "ארומה אספרסו בר" צריך להתייחס רק לרשת בתי הקפה מההבט העסקי שלה, או שהרשעתו של בעלי "ארומה תל אביב", סהר שפע, בתביעת דיבה על רקע גזעני צריכה להכלל בו. סוגיה זו, הנדונה כעת בין עורכי אנציקלופדיית הרשת ויקיפדיה, מחדדת את הפער בין אלו הרואים עסק כלכלי כמקום ניטרלי שאינו קשור לסוגיות חברתיות ובין אלו הבוחנים אותו בהקשר חברתי רחב יותר.

פרטי המקרה

במה דברים אמורים? לפני שנתיים, סער שפע לא היה מרוצה מטיב השרות שקיבל בסוכנות המכירות של מרצדס, וצעק על מלי שלו, עובדת המקום, באופן הבא: "את רואה את צבע העור שלי? אני לבן ואת שחורה ואני אזיין אותך…. הלבן הזה ילמד אותך לקח, את כתם שחור, אשה שחורה ונחותה… את אפס ואני מרוויח 800 דולר לדקה".

העובדה ששליו תבעה את שפע על הוצאת דיבה וזכתה הובילה לבקשה להוסיף לערך העוסק  ב"ארומה אספרסו בר" בויקיפדיה את פרטי המשפט. המתנגדים, טוענים שמדובר במקרה פרטי שאין מקום להתייחס אליו מאחר ולא התרחש בבית הקפה עצמו. והמצדדים סבורים שיש להוסיף את ההתייחסות למקרה לערך בגלל ששפע, כבעל הרשת קובע את מדיניותה ומכאן שמעשיו ודעותיו רלוונטיים לה.

יש מקום לשאול אם כך, אם אין מקומות כמו "ארומה" ו"ארקפה", המשדרים סוג של "שקיפות", שמקורה בעיצוב ובשרות הבנויים על שטנץ אחיד ומשוכפל הנעדר של כל חותם אנושי אישי, צריכים להיבחן רק מההיבט העסקי שלהם; במילים אחרות, האם יש להתייחס לחברות באופן ניטרלי כארגונים שמטרתם "למקסם רווחים", או שיש מקום לבחון את ההיבט החברתי-תרבותי שהן מייצרות?

                                                          קפה "ארומה" – חלל בית קפה "שקוף"

שקוף משמעו לבן

אלא שאי אפשר להמשיך ולעצום עינים ולהתיחס לחברה עסקית רק בהיבט של כסף. שכן לאופן שבו היא בנויה ישנן השלכות חברתיות שאין להתעלם מהם. אותם חללים "שקופים" וניטרליים כביכול ברשתות שונות משרתים למעשה את האג'נדה של הכוחות השולטים בחברה, ודבריו של שפע לשלו ממחישים את עובדה הזאת בהיותם משלבים את שלושת מישורי הניצול והדיכוי של ההגמוניה השלטת: גבר/אישה, (דיכוי על רקע של ג'נדר), עשיר/"ענייה", (דיכוי על רקע של מעמד), לבן/שחורה, (דיכוי על רקע גזעני).

אין זה מקרה שרשת "ארקפה" הדומה ל"ארומה" בסגנון המערבי וה"שקוף" שלה, התגלתה בתחקיר שעשה כתב גלי צה"ל, דור גליק, ביוני השנה כרשת גזענית. הדבר התברר כשעובד ערבי נדחה מידית על ידי שלושה מסניפי הרשת בתואנה שאין עבודה, ועובד יהודי התקבל באותם סניפים לעבודה מיידית. אין זה גם מפתיע לגלות שרבות מהרשתות מנצלות את עובדיהם מבחינה כספית, כך למשל בתחקיר של  ארנה קזין עולה שבסניפי ארומה בירושלים, למשל, מורידים חצי שעה של הפסקה משכר המינימום אותו מקבלים העובדים.

השינוי מתחיל מלמטה

כיצד פועלים כנגד אותם חברות שתחת מעטה השקיפות שלהן מקדמות אג'נדה דכאנית? יש הסבורים שהדרך היחידה היא באמצעות חקיקה מלמעלה. אבל אפשר גם אחרת. האין זה הזמן לחשוב על קונספט אחר, שמוביל חברות להבין ששאיפתן הלגיטימית לרווחים צריכה להיות מלווה בלקיחת אחריות למצע החברתי שהן שותפות לו? האם הן "ירוקות" סביבתית? האם הן ידידותיות הן לנשים והן לגברים המועסקים בהן? ועד כמה הן והפורמט שהן פועלות בו מקדם גזענות? במקרה של "ארומה", כך נראה, התשובה ברורה. ומכאן לא רק שצריך לעדכן את פרטי המקרה בערך המדובר, אלא שצריך לתייג אותו בזכרון, כך שגם אם נשב בבית קפה מסוג זה, נדע לפחות לפרש פוליטית את המקום בו אנו נמצאים. 

קישורים נוספים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3329129,00.html