לפנתאון הגבורה המקומי נכנסה בימים אלו ה', שבזכות אומץ ליבה, נחישותה וצדקתה זיכתה את החברה הישראלית בכינון מחדש את התשתית הערכית עליה היא ניצבת. הגרסאות והפרשנויות השונות של סיפור המפגש בין ה' לרמון מייצגות שתי פרספקטיבות מקבילות ומנוגדות של המציאות: האחת, אותה מגלם רמון, מבוססת על דינמיקה של שליטה המסתמכת על כוח ועוצמה פוליטית, והשנייה, אותה מגלמת ה', מבוססת על לקיחת אחריות וקיום דיאלוג.

תביעתה של ה' את רמון, והחלטת בית המשפט שבאה בעקבותיה, מגנות את התפיסה הכוחניות, שזוהתה עוד מימיו הראשונים של הצבר כנורמה ההתנהגותית המקובלת של הישראליות, ותומכות בתפיסת עולם המפגינה רגישות לאחר. בכך, הן מסמנות (אולי) תחילתו של מסע שיקום מחברה המאופיינת בחשיבה שוביניסטית וכוחנית הדורסת את החלש, לחברה שוויונית המקדמת יחסי כבוד הדדיים.

הקצר התקשורתי בין ה' לחיים רמון יכול להתבהר מתוך בחינת מאפייני המעמד והזהות המתקיימים בין השניים. מבחינת האספקט המעמדי, מקום המפגש – לשכת ראש הממשלה ערב פרוץ מלחמת לבנון השניה, עת התקיימה בה התייעצויות בטחוניות וממשלתיות גורליות, ומשתתפי המפגש – שר משפטים לבוש חליפה בדרכו לישיבת ממשלה וקצינה במדים המשמשת כמזכירה צבאית, מסמנים אותו כמפגש בין דרגות, תארים ותפקידים המתקיימים בין שני מעמדות בלתי שוויוניים.

מאספקט הזהות, לפגישה מאפיינים מהותיים של מגדר וגיל הנובעים מכך שמדובר בתקרית בין גבר בן 56 ובחורה בת 21. תפיסתה של ה' את המפגש מעידה על יחס של הערכה וכבוד לרמון, תוך הכרה בחשיבותו ומעמדו כשר בממשלת ישראל, כפי שניתן ללמוד מכך שפנתה אליו בתואר "השר" ולא בשמו הפרטי. בקשתה להצטלם איתו, כמו עם בעלי תפקידים בכירים אחרים, נבעה מהכרה במעמדו, כפי שאכן ניתן ללמוד מדבריה: "בסיטואציה שזה קרה בלשכת ראש הממשלה לא היית בשבילי גבר בן 56, עדיין היית שר המשפטים".

ניתן לשער שרמון בחר להבין את גילוי הכבוד להם זכה בשל תפקידו ומעמדו באופן אישי, כמשיכה אליו כגבר, אלא שהוא לא עשה דבר וחצי דבר כדי לבדוק עם ה' פרשנות זו של הדברים. אלימות מעשהו הנמהר והבלתי מתחשב במשרד ממשלתי כאשר הן הוא והן ה' מצויים בתפקיד ממחישה תפיסה פטריארכלית וכוחנית של המציאות, המשתמשת בכוח מתוך חוסר התחשבות לרצונותיו ותחושותיו של האחר. ברגע אחד מבלי משים ומבלי דעת ניפץ רמון את עולמה הרגיש של ה'.

מעשה הנשיקה הסיר באחת את הפן המעמדי והמכובד של יחסי עבודה במסגרת צבאית-ממשלתית. הנשיקה וחדירת הלשון הבוטה נחוו כפגיעה טראומטית בריבונות האישית. היא חשפה לאלתר את זהותו של רמון כגבר מבוגר, בוטה וכוחני שאין לה' עימו דבר וחצי דבר.

ההיבריס בחטא הנשיקה שכפל את עצמו ברודנות בה נהג רמון כאשר הבין שפגע בה'; הכוחניות שהפגין בעימות עימה, ונסיונותיו להכפיש את שמה יכולים להמחיש את האופן שבו בעלי תפיסת עולם כוחנית מטילים את מרותם על סביבתם תוך התכחשות לאמת. הדבר חמור שבעתיים כאשר מדובר במי שכיהן זה לא מכבר כשר משפטים בישראל. אין מי שאינו חוטא. אלא שלו היה מודה באשמה, מכה על חטאו ומתנצל, פני הדברים היו נראים אחרת. אולם, כפי שהגדירה זאת ה': "שר משפטים במדינת ישראל, במקום להגיד 'סליחה טעיתי', עומד ובודה סיפור מהדמיון".

גבורתה של ה' בכך שהלכה עם האמת אודות מה שהתרחש רחוק ככול שדרשה המערכת, גם שידעה שתדרש לשלם על זה מחיר לא פשוט. היא עשתה זאת, כפי שניתן ללמוד מדבריה, מתוך התחשבות בנשים אחרות: "בלשכה מסתובבות עוד בנות שיש לי אחריות עליהן. בתור קצינה לשעבר בצה"ל, אכפת לי מהחיילות האלה ולא בא לי שיקרה להם גם דבר שקרה לי". אבל מעשה ההצלה שלה מרחיק הרבה מעבר לכך באשר הוא מהווה דוגמא. קצינה לא בכירה בצה"ל לימדה את המערכת כולה את משמעותה של עמידה על האמת ולקיחת אחריות, זאת בשעה שהצמרת הפוליטית, בדומה לרמון, פועלת בעיוורון ובכוח ומבקשת לאחר מכן להתכחש למעשיה.

פורסם לראשונה במדור תרבות באנרג'י