המקום שיש לנו בלשון
מרחב לשוני ציבורי המדיר נשים הוא משהוא שצריך לצאת כנגדו כפי שעשתה שלומית לולה נחמה
לפני פחות משנה, בתחילת דרכי בויקיפדיה ישראל, כאשר נתפסתי לקסם ולחשיבות שבעריכת ערכים באנציקלופדיה החופשית, ולאחר שהוספתי את הערך הדרה, נתתי את דעתי לתקינות הפוליטית של הגדרת הערך "מתכנת" וחיפשתי דרך לערוך אותו בלשון שתכבד את שני המינים, (בל נשכח שהמתכנתת הראשונה בעולם היתה בכלל אישה.)
הניסיון שלי נתקל בהתנגדות רבתי מצד כותבים אחרים והתפתחה שיחה בין המשתמשים השונים שגלשה לדיון בשפת הממשק של ויקיפדיה ולשוניות המסך שלה שהיו באותה עת כולם על לשון הזכר.
){kind=link}
השיחה שהתחילה בדף השיחה הפרטי שלי, עברה באיזה שהוא שלב למזנון ביוזמתה של דורית, מפעילת מערכת בוויקיפדיה, ומבלי ששמתי לב התרחש תקדים מקומי מבורך. הבקשה שהועלתה לשנות את תגיות העבר, הסר ומחק הזכריות שבכותרות להעברה, הסרה ומחיקה הנאותים והמכלילים יותר התקבלה לאחר דיון, חרף התנגדותם של מקצת מהמשתתפים.
גם במקום כמו ויקיפדיה, שמרבית העורכים בו הם גברים, האסימון ירד לגבי התובנה שלא חייבים להשתמש בלשון זכר. שאין הכרח להדיר נשים באמצעות השימוש בשפה. שניתן להגיד את אותו הדבר בדרך שמכבדת את הנשים באתר.
הקטע הזה מזכיר לי שלמרות הרצון לתת ביטוי לאהבה, לקבל ולזרום עם הדברים כפי שהם, יש סוגיות ששווה להעלות על פני השטח ושאפשר לעשות שינוי.
לשנות את המציאות בטוש
למרות שאזכור סתמי לפני כללי השפה העברית הוא בלשון זכר, לא צריך ללכת על האפשרות הנוחה והלא סתמית הזאת ולדברר את המציאות תוך כדי ביטול סמלי של הנשים המצויות בה.
יש לזכור שהשפה מבנה את המציאות, והאופן שבו אינסטנציות שונות מבטלות בבלי משים את הנוכחות הנשית במרחב הציבורי באופן שהן משתמשות בלשון זכר, "קנה עכשיו", "לחץ כאן" "סע" הוא משהו שצריך לתת עליו את הדעת ולצאת כנגדו, גם אם הדבר נראה בתחילה חסר תוחלת.
כמה מרגש לקרוא ולשמוע על עורכת לשונית שלא המשיכה בדרכה אל מול המקום הדורש תיקון, ושינתה בטוש שחור שלושה שלטים בנתיבי איליון, שהיו אמורים לפנות לציבור הנרחב, נשים וגברים כאחד, מסע בנתיב הימני לסעי בנתיב הימני.
המלאכה עדיין רבה, יש כל כך הרבה אתרים, שלטים, מודעות ופרסומות שפשוט לא מכבדים את הקהל הנשי המהווה מחצית מהציבור. כמה טוב לדעת שבמאבק הזה יש מי שאינן מהססות לעצור בדרך ולתקן את הדורש תיקון.
קריאה נוספת
אתה מדבר אלי? – למה בעצם המשטרה והמשרד לבטחון פנים פונים בתשדיר שלהם לגברים בלבד?
זה מעניין – בימים האחרונים אני חושבת הרבה על הנושא (זאת אומרת, יותר מהרגיל, שהוא גם כה די מוגבר), וכמו קסם אני נתקלת בעוד ועוד התייחסויות כתובות אליו. זה כמו שלומדים את מובנה של מילה חדשה, ופתאום רואים אותה מופיעה בכל מקום. רק לפני שעתיים כתבתי תגובה בבלוג של איתמר זהר על הנושא (אי אפשר ללנקק בתגובות? חבל).
מטרת ההקדמה הארוכה הזו היתה לומר שאני מאוד מסכימה עם העיקרון אבל יש לי הסתייגות מהדרך. אני מסכימה שיש הדרה של נשים מהמרחב הציבורי, ואני מסכימה שנוסח ניטרלי מיטיב עם נשים מניסוח בזכר. אבל אני חוששת שתיקון הניסוח מ"סע" ל"סעי" לא ישנה את ההבניה החברתית. כתבת כעובדה ששפה מבנה מציאות, ויש כמובן ויכוח האם היא מבנה או משקפת מציאות. האם שינוי השפה בהכרח יביא לשינוי חשיבה? האם שינוי הכיתוב הוא מספיק? האם הפער לא גדול ורחב ומובנה כל כך, שדרוש לו טיפול הרבה יותר עמוק?
אגב, כאנקדוטה, כשהסתכלתי על התמונה בפוסט שלך, האסוציאציה שלי היתה שמישהו שינה את הכיתוב סע ל-סעי, כי "עדיף שנשים יסעו בימני, ממילא הן לא יודעות לנהוג, אז עדיף שהם לא יפריעו ולא יחסמו את שאר הנתיבים".
רומי, הרעיון לא היה שיהיה "שלט לנשים בלבד" אלא לעורר את השאלה למה לא כתוב "לנסוע בנתיב הימני", בדיוק כמו שהחליפו את "העבר" ו"מחק" ב"העברה" ו"מחיקה".
זה היה ברור לי.
אבל כשכנסתי לפוסט, העין תפסה קודם כל את התמונה ורק אחר כך את הטקסט, והאסוציאציה הראשונית שלי משקפת את עולם המסרים שבו אני חיה, שקשור מאוד לנושא הפוסט. אז חלקתי את זה – חצי בדיחה, חצי ביקורת עצמית.
רגע, רגע, לא ראית שהיא עשתה פה גול עצמי?
המשפט בשלט הצהוב הצחיק אותי, שימי לב שהוא הפך להיות דרישה גברית מבחורות שתופסות סתם את הנתיב השמאלי. הוראה לנהגות.
לחלוטין.
בשוודיה, נורווגיה, דנמרק, צרפת וגו' מדוברות לשונות המבחינות במין דיקדוקי. באפגניסטן טורקיה ואיראן, הלשונות אינן מבחינות מין דיקדוקי. היכן מעמד האישה טוב יותר?
(את, כמובן, צודקת, וקיימת הטייה במגזרים שונים בחברה. הלשון, אינה גזענית, אינה שוביניסטית כשם שאינה מחזיקה בדיעות קומוניסטיות או פמיניסטיות. היא אינה יצור חי, ובטח שאינה בעלת מודעות עצמית. האם הלשון מבנה את המציאות? זו שאלה עתיקת יומין, ו"יש לזכור כי השפה מבנה את המציאות", אם כל ההגיון שבדבר, אינו מקובל על כל העוסקים במדעי הלשון, ובמדעי הרוח)
לרומי, אין לי ספק כלל שהשפה מבנה את המציאות ויש לה השפעה עצומה על הדרך שבה הדברים נתפסים. ההכחדה הסמלית של נשים בשפה משפיעה עלינו באופנים כה רבים שאנחנו אפילו לא מודעים אליהם.
תגובתו של אדי שרבני היא דוגמא מצוינת להבניה לשונית העושה שימוש במינוחים השייכים לעולם הכדורגל ה"גברי" כדי ליצור מהמציאות מגרש משחקים שיש בו מנצחים ומנוצחות.
העובדה שיש מי שנדחקות לשולים לדידו היא נושא ללעג ולבוז ולא נושא שדורש תיקון משותף.
ולזה שיודע לשאול, אני לא מסכימה עם האופן בו אתה מבנה את העולם באופן המעמיד את המערב הנאור כביכול ביחסו לנשים מול מזרח נכשל שבו חבורים יחדיו באופן תמוהה אפגניסטן, טורקיה ואיראן.
במקום סע / סעי אפשר סעו בנתיב הימני!
באיחור של שלוש שנים, הפוסט הזה מקבל משנה-אירוניה נוכח העובדה שמאז הייצוא של הבלוג מרשימות לתוך וורדפרס, שורת ההפניה לתגובות כאן היא בלשון זכר ("אחת העם כתב")
🙂
תודה רבה איתי…. הנושא הזה מאוד חשוב לי והשתדלתי לתקן את התבנית הבלתי ידידותית לנשים במרבית המקומות ("חפשו", "צרו קשר" וכו)
עכשיו בזכותך גם בתגובות.
אם עוד משהו חמק ממני בדרך לאתר ידידותי לשני המינים – אשמח לתקן 🙂
הוספת תגובה
תגיות
הכי מוגבים
הכי נצפים