בשנה שעברה עשתה קבוצת חוקרים דבר מעניין בתחום שנקרא מחקר חלוקת זמן. במקום לשאול אנשים מה הם עושים במשך היום, כפי שנהוג לעשות בסקרים מאז שנות ה-60 שאלו החוקרים גם איך הרגישו הנשאלים במהלך כל פעילות. האם היו מאושרים? האם היה להם מעניין? האם היו עייפים? לחוצים?

שלא במפתיע, היו לנשים ולגברים תשובות דומות בנוגע למה שאהבו לעשות (לבלות עם חברים) ולא אהבו (לשלם חשבונות). ואולם היו כמה פעילויות שהניבו תגובות מאוד שונות מבני שני המינים, בעיקר אחת מהן: גברים נהנו להיות עם הוריהם, ונשים נהנו מזה רק מעט יותר מעשיית הכביסה.

אלן קרוגר, כלכלן מפרינסטון שעבד עם הפסיכולוגים בצוות המחקר, טוען שיש הסבר פשוט להבדל. עבור נשים, בילוי זמן עם הוריהן הוא כמו עבודה, בין אם הן עוזרות להם לשלם את החשבונות או לתכנן ארוחה משפחתית. "גברים רואים בזה הזדמנות לשבת על הספה ולראות משחק פוטבול עם אבא שלהם", אמר קרוגר. ממצא מטריד זה הוא רק חלק קטן מתמונה גדולה יותר: נראה כי פער האושר בין גברים ונשים הולך וגדל.

שני מחקרים חדשים, המבוססים על שיטות מאוד שונות, מסיקים דברים דומים. בטסי סטיבנסון וג'סטין וולפרס, כלכלנים מאוניברסיטת פנסילווניה (שהם גם בני זוג) בחנו נתונים היסטוריים. בתחילת שנות ה-70 דיווחו נשים על רמת אושר גבוהה במעט מאשר גברים. כיום, הם התחלפו ביניהם.

מאז שנות ה-60 הקטינו גברים את הזמן שהם בילו בפעילויות שאינם אוהבים. הם עובדים פחות ומבלים יותר. בה בעת, נשים המירו את עבודות הבית בעבודות בתשלום וכתוצאה מכך הן מבלות עדיין הרבה זמן בפעילויות שאינן אוהבות. לפני 40 שנים, אישה ממוצעת בילתה 23 שעות בשבוע בפעילות לא נעימה לה, 40 דקות יותר מגבר ממוצע. כיום, הפער הוא 90 דקות לרעת הנשים.