רשמי מסע

מה זו בעצם גזענות הקשורה לצבע ולדת ואיך מתגברים עליה. האם אנחנו נמצאים בעידן חדש עם הבחרותו של אובמה לנשיאות ארצות הברית, והאם יש סיכוי שאותן הבניות ודעות קדומות ישנות יפנו את מקומן לחשיבה חדשה המקדמת פלורליזם?

לא מכבר חזרתי מכנס בארה"ב שהתקיים בתקופת הבחירות. היה מעניין להיות שם בתקופה הזאת, לשמוע את הדעות של חברים, מכרים ואנשים עימם נפגשתי בנוגע למועמדים. למשל, חברים רדיקלים מקנדה ששמעו את אובמה נואם לפני חמש עשרה שנה וסיפרו שהיכלת הרטורית שלו כל כך הרשימה אותם שהם הרגישו כבר אז שהוא מתאים להיות נשיא. החשש שלהם לפני הבחירות היה שהרפובליקנים ירמו כפי שקרה בעבר, דבר שלדעתם היה מוביל למהומות. הם לא היו היחידים שחששו. מגיש תוכנית יום שבת בבוקר הזכיר בחן דרך אגבי שאל גור נבחר בבחירות 2000, וביקש מהבוחרים לבקר בקלפיות עם מצלמות וידאו כדי לתעד מה קורה שם.  בכלל מתברר שלא כל כך קל להצביע בארה"ב – לא מספיקה תעודה מזהה אלא נדרשת הרשמה מראש, משום מה.

מנגד, נשים חרדיות שפגשתי היו מזועזעות מכך שאובמה שחור העור  יבחר. "כושון" – פלטה אחת מהן. קשה להתווכח עם דעות קדומות. בכל זאת ניסיתי, והזכרתי את השואה שבה נספתה משפחתה. "יהודים ושחורים אף פעם לא הסתדרו" היתה התשובה שקיבלתי.

הגזענות של רבים בקהילות החרדיות כלפי "אחרים" אינה ייחודית לישראל. הצהרת הברכה הרשמית של מועצת גדולי התורה של אמריקה לנשיא הנבחר של החרדים לאובמה, יכולה ללמד על כך: "חובה על כל היהודים, גם אלה מאתנו שתמכו במועמדותו של סנאטור ג´ון מק´קיין, להראות לנשיא הנבחר אובאמה את הכבוד וההערכה הראויים למנהיג מדינתנו – ומיותר לומר, למנוע עצמנו מכל דיבורים מתלהמים המפחיתים בערכו של מוסד הנשיאות".

באופן כללי, ניו-יורק חגגה את הניצחון. חברי מברוקלין, רקדו, שרו וניגנו בתופים עד אור הבוקר ברחוב שהמה אדם. מהתמונות שלהם אני יכולה לקלוט שמחה אמיתית. רק רון, גבר שחור בן שלושים וחמש, שאימו לבנה ואביו שחור אותו פגשתי אצלם בבית, היה עצוב: "אני קולט עכשיו שאני גזען" סיפר, "אמרתי לילדים שלי שאף פעם לא יהיה נשיא שחור בארה"ב, ואני רואה שטעיתי. מסתבר שאני הגזען".

בחירותו של אובמה יצרה שינוי בקנה מידה מקומי ועולמי. משהו בפני האנשים בתחתית בניו-יורק למחרת הבחירות היה שונה: אפשר לקרוא בפנים – בעיקר של שחורים –  אושר, גאווה, וסוג של זקיפות קומה.

בדרך חזרה לישראל אני עוברת בבלגיה ומנצלת כמה שעות בין טיסות לקחת רכבת לברוז'. "א-ו-ב-מ-ה", משננת במושב סמוך אישה לבנה לילד שחור, אולי בנה המאומץ, ומבשרת לו, גם באופן בו היא מטעימה את המילים, על שחר היסטורי חדש.
 
הרחוק מאיתנו, בירכתי הרכבת, איש שחור, שנראה שתוי מדבר צרפתית עם נוסע אחר. אני קולטת שברי מילים החוזרות על עצמן, בהם בולט הצרוף: יהודים וכסף.