להלן דוגמא מרגיזה לחוסר מודעות עצמית מינימלית, של מי שמדגימים את התופעה שהם אמורים לפעול לתיקונה.

לאחרונה הגיעה למייל שלי הזמנה הדורה לכנס "רפואה מגדרית" עליה חתום פרופ' מרק  גלזרמן, מנהל בית חולים לנשים במרכז הרפואי רבין, ומי שכפי שעלה מהכתוב מרכז קבוצת עניין ברפואה מגדרית.

מעיון בהזמנה מסתבר, שאכן ימות המשיח/ה הגיעו, וגם בישראל התקבלה "הבשורה" (הכל כך בסיסית, בעצם) "שלמעשה כל מערכות הגוף אצל גבר ואישה שונות מבחינה פיזיולוגית ופתופיזיולוגית". בהחלט טוב לגלות שגם במקומותינו חדרה "ההכרה בעובדה שרוב התרופות והמחלות נחקרו בקרב גברים".

ההבנה הזאת לא צמחה יש מאין. ד"ר איימי אבגר, מנכ"לית האגודה לקידום בריאות נשים בישראל, כתבה על תפקידה של המהפכה הפמיניסטית בחשיפתן של פרקטיקות רפואיות כפטריארכליות. נשים פמיניסטיות הן אלו שהצביעו על זה שהמודל הביו-רפואי הוא גופו של הגבר, ועל כך "שמערכת הבריאות, בדומה למערכות חברתיות אחרות, מאופיינת בשליטה וגישה גברית על מקורות ממון ומשאבים, ועל תפקידים המעניקים יוקרה וכוח. המושג "רפואה מגדרית".

מההזמנה ניתן ללמוד שיש בארץ התקדמות של ממש בנושא: "בחצי השנה שחלפה יצאו לדרך עשרות תכניות מחקר במגוון התחומים בהם עוסקת רפואה מגדרית". לפעילות הנמרצת הזאת אחראית בין השאר קבוצת עניין בתחום המונה כיום מעל 45 חברים (ביניהם שלושה מנהלי בתי חולים ו-27 מנהלי מחלקות). בין מטרותיה החשובות של הקבוצה, יוזמות שינויים בתוכניות הלימוד האוניברסיטאיים ובתוכניות ההתמחות.

מה שמפריע בכל הסיפור הזה איננה ההשכחה של הפעולה הנשית שהבנתה למעשה את התחום, (יש לקוות שיהיו מי שיזכירו את הנושא במהלך הכנס), אלא שבוועד הפועל בנושא, בו חברים פרופ' מרק גלזרמן, יו"ר, פרופ' ירון ניב, פרופ' דב פלדברג, ופרופ' משה סלעי – אין ולו גם אישה אחת.

בכל מקרה שיהיה להם בהצלחה עם הכנס ועם המשך קידומו של התחום, בתקווה שהשינוי בסוף יחלחל פנימה.