דבר נהוג וידוע הוא שלעיתים קרובות אצל הקהילות החרדיות, בניגוד לזרמים אחרים בישראל, האפליה על רקע עדתי נעשית באופן גלוי ונחרץ – לעיתים אף כאילו היה זה דבר מובן מאליו שיש להתגאות בו. בשעה שבמרבית סניפי "בית יעקב", מוסדות חינוך חרדיים לבנות הנחשבים בעלי רמה לימודית גבוהה, ישנה מכסה קבועה ומצומצמת לבנות עדות המזרח, הגדיל לעשות סניף בית הספר "בית יעקב" בעמנואל והחליט לחלק בשנת 2007, את המבנה הבית ספר לשניים: צד אחד "כשר למהדרין" לבנות ממוצא אשכנזי וצד שני, לבנות ספרדיות. בית הספר לא בחל בשום אמצעים כדי לסמן את ההפרדה שיצר על רקע גזעני. בשיתוף מלא של המועצה האזורית עמנואל, ותוך עצימת עין מתמשכת של משרד החינוך הנהיג אפרטייט שהתבטא בתלבושת אחידה שונה לתלמידות אשכנזיות ולאלו הספרדיות, צוות מורות נפרד, ושעות הגעה והפסקה שונות, למען שחלילה לא יתערבבו וישחקו הבנות האשכנזיות עם אלו המזרחיות.  כפעילה חברתית השתתפתי בשתי הפגנות שהתקיימו כנגד הפעילות הפסולה הזו. יחד עם פעילות ופעילי תנועות חברתיות, בהן מרכז תמורה, ממזרח שמש, קולך, הקשת הדמוקרטית המזרחית ועוד צעדתי ברחובות ירושלים כשמהמגפון עולות קריאות מחאה רמות, וסוגיות כגון האם רחל אמנו הייתה מתקבלת ללימודים במוסד מפלה זה, למרות היותה "מזרחית". למרות שאי אפשר לבטל את החשיבות הרבה בביטוי מחאה כגון אלו, הרי שהמקום שיכול לקבוע שינוי של ממש בחברה הישראלית בנושא זה הוא בית המשפט. יואב ללום, פעיל "מזרחי" מהמגזר החרדי, שבנותיו חוו את ההדרה של מוסד החינוך בירושלים, עשה מעשה והקים את עמותת  "נוער כהלכה" הלוחמת בתופעה הפסולה תוך יצירת קשר עם הורים שמפחדים פעמים רבות להתלונן. בעקבות עתירתו של יואב ללום למתן צו להפסקת ההפרדה וההפליה בבית הספר, הורה משרד החינוך לבית הספר ל"צמצם" את ה"הפרדה" וקיר הגבס הורד. אולם בפועל, ההפרדה המשיכה להתקיים בצורה מפלה וגזענית.  לאחרונה ניתן לסמן צעד משמעותי כנגד תופעה פסולה זו זאת עם פסיקתו של בג"ץ כי מנהלת  החינוך העצמאי תדאג להסרת כל סממן של אפליה בין בנות מזרחיות לבנות אשכנזיות בבית חינוך "בית יעקב" בעמנואל. כך פסק השופט אדמונד לוי, השופט המזרחי היחיד בעליון: "בית-הספר "בית-יעקב" ומרכז החינוך העצמאי פגעו, אפוא, בזכותן של התלמידות הספרדיות לשוויון, ובכך חרגו מהאיזון החוקתי שבין הזכויות הנוגעות בדבר. משרד החינוך חרג מסמכותו שעה שנמנע מלהפעיל את האמצעים העומדים לרשותו לצורך מניעת האפליה האמורה. אי-לכך, אציע לחבריי כי נעשה את הצו על-תנאי מוחלט, ונורה למרכז החינוך העצמאי להסיר כל סממן, פורמאלי ומהותי כאחד, של תופעת האפליה אשר רווחה בבית הספר. עוד נורה למשרד החינוך, כי ככל שימצא כי מרכז החינוך העצמאי אינו מקיים הוראה זו, עליו לנקוט את כל האמצעים החוקיים לתיקון המצב, לרבות שלילת רישיונו של בית הספר ועצירת תקצובו." יש חשיבות עצומה בכך שהשופט אדמונד לוי נתן ציון נכשל למשרד החינוך – שהיה צריך לפעול בנושא באופן מיידי ונחרץ – והכריח אותו לעשות את שיעורי הבית שלו בנושא. גם דבריו של השופט מלצר, שדיבר על "איון ההפליה העדתית (גם זו המוסווית) בגין הפגיעה בכבוד של התלמידות הלומדות במסגרת התרבותית הייחודית אליה משתייך בית הספר לבנות" חשובים מאחר והם מהווים הכרה בהפליה העדתית הבוטה המתרחשת בין כותלי המוסד ומסמנים אותם בשם הראוי להם.הלב נכמר כאשר חושבים על התלמידות שחוו את ההפרדה הקולקטיבית המעליבה הזאת במהלך השנתיים האחרונות. מה הן חושבות על מוצאן העדתי, האם הפנימו את תו הנחיתות שהמוסד המתקרא חינוכי הדביק להן באמתלות כאלו ואחרות? מכאן שיש לברך על כך שמרכז תמורה כנגד הפליה בישראל, מתכוון להפעיל את האינסטנציה המשפטית ולדרוש פיצויים עבור כל תלמידה אשר חוותה את האפליה העדתית הפסולה על בשרה. הכיס הוא המקום שבו המסר לעיתים קרובות מועבר בצורה הטובה ביותר. ידעו כל פרנסי "בית יעקב בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי הפליה על רקע עדתי נושאת מחיר כבד, ואין היא דבר שעוברים עליו בשתיקה.     לפסק הדין המלא ר': http://elyon2.court.gov.il/files/08/670/010/O24/08010670.O24.htm    
פורסם לראשונה בוואלה ירוק