המוסף הסקסיסטי של 7 ימים
תגים: 7 ימים, הדרה, הפוליטיקה של הגוף, חפצון, ידיעות אחרונות, ייצוג נשים בתקשורת, מירי בוהדנה, סופשבוע, סקסיזם, רענן שקד
הצפייה מעיתון יומי לכבוד בסיסי כלפי קוראיו אמורה להיות דבר של מובן מאליו, אלא שבשבועות האחרונים התברר לי שבכל הנוגע לנשים, במערכת מוסף 7 ימים של ידיעות חושבים אחרת. החפצון וחוסר הכבוד שהפגין העיתון בתמונת השער של מירי בוהדנה ההרה והמעורטלת למחצה על שער המוסף (27/8/10), ובכתבה הסקסיסטית והעוגבת שנלוותה אליה גרמו לי לכתוב מכתב למערכת. מצאתי כי מדובר בתמונה פוגענית ושערורייתית שאינה מכבדת נשים, ואינה הולמת עיתון המיועד לכלל המשפחה.
ההדרה של נקודת מבט נשית מתבטאת בכך שנקודת ההזדהות שמבקשים העורך גדי בלום והכתב חסר הרגש רענן שקד לייצר גברית לחלוטין: היא מבנה את דמותה של בודהנה כאובייקט מיני ומתעלמת כליל מקהל קוראות העיתון.
מבחינתה של המערכת על הנשים לאמץ את נקודת המבט המזדהה עם החפצון של בוהדנה – דהיינו לוותר על הנשיות ולאמץ את המבט הגברי המסתכל באישה כאובייקט. במקום עיתון המיועד לכלל המשפחה ומעודד חשיבה חופשית אנו מקבלות עיתון שהעורך והכתב שלו רואים בפלייבוי מקור השראה, כפי שכותב שקד "אף אחד – בפראפראזה על המכתם הידוע של 'פיילבוי' – לא קורא כתבה על מירי בוהדנה בשביל הכתבה". אלא שהאף אחד, או הכל אחד הזה מכוון היטב לקהל הקוראים הגברי ולמבט הרואה באישה ראשית וקודם כל אוביקט מיני. מכאן שנסיונותיה של בוהדנה להציג את עצמה באופן אנושי נתקלים בחומת התנגדות החושפים את הקהל שאליו מיועדת הכתבה: "אני אשאל אותה" כותב שקד, "את השאלות שכולנו – וכשאני אומר 'כולנו' אני מתכוון ל-100 אחוז מהגברים שמעולם לא התעניינו במצבה המפויס של בוהדנה – רוצים לשאול".
למערכת המוסף לא היה כנראה חשוב להבין כי ייצוג ויזואלי של אישה הרה על תקן של אובייקט מיני פרוס למבט מייצר יחס מקטין ובלתי מכבד כלפי נשים. עיתונאות אחראית? לא ב- 7 ימים, שם לא מתעניינים בעובדה שייצוג סקסיסטי, המרדד את האישה לסך יכולתה למשוך מינית, פועל להחמרת האלימות ולהגברת הטרדות ותקיפות מיניות כלפי נשים.
במקום זאת ללא בושה הם מעלים על הכתב טקסט קניבליסטי: "יצרני ארנקים היו הורגים תנינים בשביל טיפה מהעור הזה" ותאוותני, בו הכתב מגדיר את עצמו כחרמן, ונובר לאורך מספר פסקאות בשאלה אם בוהדנה הייתה עושה את זה איתו (למרות שהוא אשכנזי) ואם זה היה שווה לו, כפי שהוא מתבטא באופן בוטא וישיר: "ואם אני אהיה איתך, אני לא אשכח את זה?"
ייצוג ראוי של נשים על סמך פועלן ודעתן מסייע לכניסתן של נשים לפעילות חברתית ופוליטית ותורם לחברה שוויונית יותר בישראל. אך ב-7 ימים – בניגוד לסופשבוע של מעריב, (ראו תמונה) – לא שמעו על כך.
במערכת 7 ימים לא מקבלים ביקורת ולא סבורים כיאה לעיתונות אחראית שמן הראוי שתהיה לתפיסה אחרת של המציאות מקום. לא רק שהעורך החליט לא לפרסם את מכתב המערכת שכתבתי ולא למלא את התפקיד המינימאלי של עיתונות אחראית ומאוזנת כלפי שני המינים. אלא שהוא בחר לפרסם מכתב העושה רושם בדוי של כותבת (ספק רב) המגדירה את הכתבה כ"מפגש פסגה מרגש ומשעשע עם רענן שקד " (מעניין מי כתב את זה…) וטוענת שבעקבות הכתבה היא מזדהה עם מירי למרות הקמטים וההשמנה (כי איזו אישה לא תרוץ לפרסם נתונים אלו במכתב מערכת) כי מבפנים הן נראות אותו דבר. אם זה לא היה פתטי זה היה אולי מצחיק.
מה שמרגיז זה שאני משלמת כסף למערכת שפועלת נגדי כאישה ואדם.
ואני תוהה איך זה שיש נשים צעירות שחושבות שהמאבק הפמיניסטי כבר השיג את כל מטרותיו…
עיתון צהוב, דוחה.
מוסף צבעוני דוחה.
אובייקט מצולם, דוחה.
וכל ההתרשמות הזאת במבט
חטוף על העיתון הזרוק
בחדר הכושר
בלי לגעת בו ממש.
נראה לי שאחת העובדות המרכזיות בדיכוי הוא שהוא סמוי, מי שמדוכאת לא יודעת שהיא מדוכאת, ומשתפת פעולה עם המנגנונים שמדכאים אותה.
שלומית,
אני לא יודעת אם ראית, אבל פרסמתי מאמר דעה בידיעות אחרונות לפני כשבוע בנושא דומה, והעליתי אותו גם לפני כמה ימים ברשימות. הבעיה היותר חמורה היא שנשים בוחרות להמשיך ולהיות מחופצנות ומדוכאות. לבא ולומר שהעיתון שוביניסטי ולא אחראי זה כמעט ברור מאליו, אבל הבעיה היותר חמורה היא שהעורך ובעל העיתון יודעים שנשים, רב הנשים, לא תחשבנה כמוך וכמוני… רובן תצרכנה את העיתון, ותעשנה זאת בגלל הגוף החשוף ודמות האוביקט המיני שאימצה באהבה רבה מירי בוהדנה. הכתב משתף פעולה לא רק עם דפוס זכרי מקובל ומדכא, אלא עם דפוס נשי שאני רואה בו בחירה קיומית של נשים להזנות את גופן ולרדד את התייחסותן לגופן.
גם בהארץ זה ככה. ליאת זנד העורכת מעלה באופן סיסטמטי רשימות פורנוגרפיות, סקסיסטיות ורוויות שנאת נשים ומסרבת להעלות רשימות ביקורתיות בתואנה האבסורדית שהן מלאות פורנוגרפיה. הפעילות שלה נמשכת שנים ומרעילה באופן מתמיד עשרות אלפי קוראות וקוראים.
לעיתונים האלה אין קשר לעיתונות והאג'נדה שהעורכות והעורכים מקבלים עליה אור ירוק היא אג'נדה זרמונית.
אני מקווה שיבוא היום והעורכים והעורכות האלה ייצטרכו לתת את הדין על תוצאות ההחפצה ושטיפת המוח שהם מבצעים בקוראים ובקוראות שלהם.
דבורה, אשמח לקרוא את מה שפרסמת, אנא צרפי לינק. לגבי שיתוף פעולה של נשים עם החיפצון, זה נכון אם כי אפשר להבין את הפנמת הדיכוי נוכח מכבש התעמולה שפועל ללא הרף במרחב הציבורי באמצעות אלפי פרסומות, סרטים, ספרים, תמונות, משחקי מחשב וכתבות דוגמת זו שפורסמה בשבעה ימים.
עדיין, אני לא סבורה שנשים צורכות את העיתון בגלל גוף חשוף של דוגמנית זו או אחרת, אלא אם כן הן כבר מורעלות לחלוטין ואיבדו את הנשיות שלהן.
לגבי הארץ, אני מסכימה איתך לחלוטין קלודט, כתבתי על כך בפוסט "האם נשים צריכות להפגין מיניות להכנס למוסף הארץ" http://www.lir.org.il/?p=64152 אלא ששם, הכתבות בדרך כלל עדיין ברות תוכן.
חיקוי עגום של התמונה של דמי מור שצולם ע"י אנני ליבוביץ. 7 ימים לא מבינים את ההשפעה שלהם על דעות של נשים וגברים כאחד. חבל ששוב נופלים לבורות העמוקים של הבורות והסקסיזם…
שקד ללא ספק יצא מגעיל במשפט הזה. גם משום שיש כאלו שלטוב ולרע אן מתעניינים במוצא פיה של בוהדנא – שעולמה הרוחני משעמם אותי אישית, פשוט מעצם היותה כל כך מכוונת יחסי ציבור, פרסונה לפי דף המסרים.
מה שכן, על שפת הכוונות הקונספירטיביות נראה לי שאפשר לוותר, או לפחות לרכך – הדימויים הללו הם לא חלק מדיכוי, אלא הם יוצרים דינמיקה מחפיצה ומזלזלת שיכולה להוביל גם לדיכוי. את המילה דיכוי כדי לשמור לקונסטלציות זדוניות או לפחות מובהקות יותר. לטעמי.
אותי הכתבה הזאת דכאה; גוף שאני משלמת לו כסף ומהווה במה ציבורית מוכרת, שאינה אמורה להיות מכוונת לקהל ספציפי, מבקש ממני להזדהות למעשה עם נקודת מבט גברית ומקטינה שמחפצנת נשים. לתפיסתי, האמירה שמייצרת תמונת השער והכתבה הנלווית טומנת בחובה הדרה שלי כאישה ושלילה של קיומי כסוביקט.
העובדה שמדובר בדיכוי מכוון של ממש – כלומר השתקה והקטנה של הקול והנוכחות הנשית – מוצאת את ביטויה בחוסר הנכונות של העורך לפרסם את מכתב התגובה למערכת. הבחירה לפרסם במקום זאת מכתב תמיכה, שסגנונו, אגב, זהה לזה של שקד, כמוה כמעשה בריונות המעיד על לקונה רוחנית, ועל נכונות לנהוג באופן פחדני ובלתי הוגן.
שלומית,
המאמר "הסרסור שבפנים" הופיע בדפוס, במדור דעות בידיעות 25.8, לכן אן לי אפשרות לקשר, אך העליתי אותו לרשימות –
http://www.notes.co.il/dvora/69290.asp
וכמו שתראי, יש לי לא פחות ביקורת על נשים, מכיוון שאני חושבת שעם כל ההרעלה במסרים מדכאים יש תמיד אפשרות לבחור אחרת. אי אפשר רק להאשים את הפטריארכיה, את עורכי/ות העיתונים ואת כל מי שמייצג את ההגמוניה הזכרית המדכאת והרומסת. גם אנו רומסות את עצמנו -בכל כך הרבה בחירות פחדניות ובכל כך הרבה הונאות עצמיות.
אני מתנצל שאני נאלץ לנצל את מנגנון התגובות לכך, אבל לא מצאתי באתר, או מחוצה לו שום דרך אישית ליצור איתך קשר לשם דיווח על תקלה באתר. נא חיזרי אלי במייל.
לדבורה, אני מבינה את הקריאה שלך אבל להבנתי לא תמיד אפשר לבחור אחרת. אנחנו כולנו שבוים במידה רבה של התרבות והחברה בה גדלנו וכדי לצאת נדרשת חשיפה לשיח אחר. גם המודעות לא תמיד עוזרת כי האינדוקרינציה חזקה מאוד. מהות הדיכוי היא בהפנמה ובדיכוי העצמי.
לגורו יאיא
ניתן ליצור איתי קשר
gendersite@gmail.com
אני ב"ה כבר שנים איני קורא עיתונים ובטח שלא את אידיוט אחרונות!
למעשה, אפילו איניני עוטף דגים מהשוק בהם…
[…] לא לחדש את המינוי ל"ידיעות" הצהוב והבלתי רציני – (ראו מוסף מירי בוהדנה) ולעבור לעיתון שמאפשר לחקור לעומק תופעה מרכזית בחברה […]
הוספת תגובה
תגיות
הכי מוגבים
הכי נצפים