מלבד לידתי לאימא, לידת הגוף מתוך הגוף, נולדתי לתוך עולם מודע למחצה של מחשבות, תפיסות, דעות אשר יוצרות את התסריט הקולקטיבי אשר בבסיסו טעות, אולי גם מכוונת, פרי תבנית מחשבה קטגוריאלית, סטראוטיפים ודעות קדומות שמאדירות או מדכאות חיים. אותם קורי מילים, דעות ומחשבות מוטות שלא אני ארגתי עטפוני כפקעת שלכדה את ישותי כגולם. התנהלתי בעיוורון חלקי. צעדי מהוססים. מעדתי וגם קמתי עד שלמדתי לשחק בחברת עובדי האלילים

הבקשה למגישה מזרחית לתוכנית ים תיכונית מוצדקת בחברה שבה נשים מזרחיות הנן בחזקת נעלמות ממסך הטלוויזיה, רק חבל שנרי לבנה לא רואה את זה גם ככה.

והנה קטעים מתוך ההקדמה שכתבתי לאנתולוגיה "לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית" שיצאה לאור בהוצאת בבל כפרויקט של תנועת אחותי למען נשים בישראל.
אני מעלה את זה לאתר כעת כסוג של מענה מפורט לכמה מקטרגים שניתקלתי בהם לאחרונה שמחו כנגד "הוצאת השד העדתי מהבקבוק" כאשר סוגיות המזרחיות עלתה לשולחן הדיון.

במהלך מלאכת עריכת הספר נתקלתי לא פעם בשאלה – שנשאלה לעתים מתוך איתותי מצוקה ותרעומת – לשם מה נדרשת אנתולוגיה פמיניסטית מזרחית? אפשר להבין את השאלה הזאת. הרי ארצות המוצא של נשים המשויכות קולקטיבית לקטגוריה "מזרחיות" – מרוקו, תימן, פרס, עיראק, טוניס – …