הזנות כתוצר חברתי  
אחד הסרטים הישראליים החשובים העוסקים בזנות הוא "אור", סרטה של קרן ידעיה. הסרט – שזכה בפרס "מצלמת הזהב" בפסטיבל הסרטים בקאן – מציג את מערך היחסים ההפוך בין שתי גיבורותיו: רותי (רונית אלקבץ) – זונת-רחוב קמלה, ובתה אור (דנה איבגי) – תיכוניסטית שובת-לב, המנסה לגונן ולהציל את אמה מנבכי הזנות. עלילת הסרט, המתחולל על רקע סמטאותיה האפלות של תל-אביב, יכלה להתרחש בכל מקום אחר; שכּן סיפורן של נשים הנשאבות לתפיסת עולם שוביניסטית-כוחנית המכמתת כל דבר – כולל מגע אינטימי – לכסף, רוֹוח עד כאב ברחבי העולם. ידעיה מציגה בסרטה את הזנות כתוצר של מערך חברתי המדכא את האישה, והמתקיים מחוץ ובתוך גבולות נפשה, כתגובתן ומפלטן האחרון של מי שהפנימו מסר חברתי – שנשיותן בפגם יסודה.
הסרט בוחן את סוגיית מידת חופש הבחירה בזנות, באמצעות יצירת קונטרסט בין אלמנטים של אור – המסמלים את התקווה ואת היכולת לראות ולבחור בטוב, ובין מוטיבים של חושך – המסמנים פעולה הנובעת מחוסר שליטה, תוך כניעה לתפיסת עולם סקסיסטית ולהכחשה עצמית. כך, למרות נקודת הפתיחה החשוכה של שתי גיבורותיו של הסרט, שוזרת ידעיה חוטים רבים של אור סביבן ומעצימה את הדרמה, בהציגה את המצב בשחור-לבן. אלמנטים אלה של אור ותקווה מתגלים בשמו של הסרט (אותו נושאת גם הגיבורה), ביחסי החיבה והקרבה שבין אור לרותי, במעשה החסד של שכנתם, בעובדה שלאור יש חברות שאיתן היא צוחקת וחולקת את קורותיה, בכך שניצבת בפניה אפשרות לחברות עם נער רגיש ואוהב בן גילה, ובעיקר ברצונה של אור בשינוי, רצון המועצם ומתוגבר על ידי הנחישות והאמונה שבהן היא פועלת.
מאמציה של אור להשפיע על המציאות ולבחור עבור עצמה עתיד טוב יותר משל אמה, חושפים טווח בחירה מצומצם ומשפיל של עולם מעמדי, שבּו יש לאלה המצויים בשולי החברה סיכויים אפסיים להתקדם. כך מגלה האם – שנעתרה לבתה ומחליפה את הזנות בעבודת ניקיון – שמעמדה נמוך מזה של הכלב בבית שבּו היא מנקה. הכוך הקטן המוקצב לאור מול הכיור במסעדה שבּה היא רוחצת כלים, גב אל גב עם הפועל הערבי, מיטיב להמחיש לא רק את מעמדם המקביל בתחתית הסולם החברתי, אלא גם את העובדה שאפשרויות הקידום שלהם תחומות ומוגבלות, דבר המסומל בכך שהדבר הניצב מולם בעבודתם, הוא קיר. פרט חשוב נוסף הוא, שכּל העבודות שאור עוסקת בהן כדי לקבוע את גורלה – איסוף בקבוקים, שטיפת רצפות ורחיצת כלים – קשורות לניקיון. הדבר מצביע על סוג של עבודות שוליים שתמורתן מועטה ושהיחס כלפי העוסקים בהן הוא כאל ישויות שקופות. ברמה הסמלית מרמז העיסוק בניקיון על סוג של אמונה לא-מודעת בפגימות פנימית ולכלוך אינהרנטי, כאילו שיש בנשיות חטא הגוזר עליה את חובת הכפרה בניקיון סביבתה.
 
צורת הצילום הייחודית – מצלמה המקובעת במרחב אשר אינה עוקבת אחר הדמויות

 
למרות הרמיזות ליחסן השלילי של שתי הנשים לגופן ולמיניותן, הסרט מדגיש את אמונתה של הגיבורה בכוחה לבחור בגורל טוב יותר עבור עצמה. אור, המחוזקת מיכולותיה לטפל באמה וגם לעבוד וללמוד, מאמינה עד לרגע השבר שיש לה את הכוח לבחור את הבחור שעמו היא נמצאת. נקודת האל-חזור שבסרט מתרחשת כאשר מתערערת אותה אמונה בשליטה בגורל, ואור חשה שכוחות גדולים ממנה פועלים נגדה, מחוץ ובתוך ישותה. המעבר לתפיסת עולם שבּה היא מקבלת את עצמה כאובייקט ומנסה להפיק מכך את מה שהיא יכול