ארץ נהדרת – המלך העירום
פרק הפתיחה של "סטודיו 60", סדרה המדמה את המתרחש מאחורי הקלעים של תוכנית מערכונים אמריקאית עתירת אחוזי צפייה, עוסק בתפקידה של הסאטירה תוך בחינה של גבולותיה האתיים. הפרק נפתח כאשר המפיק, הסבור שהתכנים אינם ביקורתיים דיים, לאחר שקיבל הוראה לא לשדר מערכון פוליטי נוקב, מאבד את העשתונות ויוצא בשידור חי נגד חוסר המחויבות של מנהלי הרשת. בסופו של דבר, ולאחר דיון סוער בתכני הקטע, מגייס המפיק שמחליף אותו את הסכמתם של המנהלים והמערכון עולה בכל זאת לשידור.
המודעות של יוצרי "סטודיו 60" לעוצמה הפוליטית והחברתית שאוצרת בחובה תוכנית סאטירית ניבטת גם בפרקים הבאים של הסדרה, בהם הסוגיה על מה ניתן לצחוק, (ישראלים ופלסטינאיים קיצוניים), והיכן כדאי לשים את הגבול, (בדיחה על עיירה ענייה שפרנסתה עלולה להפגע), עולה מתוך דוגמאות שונות.
הצגת הצד השקול והרציני של עולם הסאטירה ב"סטודיו 60" בהחלט מעניינת, אך אינה מפתיעה. הבדיחות ודברי השנינות, במערכון סאטירי הכתוב היטב, הינם בגדר תוספות, כלים המאפשרים ליוצרים להגיש לציבור את הביקורת החברתית כשהיא עטופה במעטה של הומור מתוחכם. סאטירה טובה תצליח להצחיק כמובן, אבל מאחורי ההומור חבוי ניסיון רציני לייצר מודעות ושינוי באמצעות הצגת הנלעג, האפל והדורש תיקון.
הצפייה ב"סטודיו 60" הובילה אותי לחשוב על "ארץ נהדרת", תוכנית הדגל הסאטירית הישראלית. אלא שהתוכנית המתפקדת כמדורת שבט מקומית עם אחוזי צפיה גבוהים, שלושה פרסי אקדמיה לטלוויזיה וארבעה פרסי מסך הזהב, אינה מצליחה להפיק תובנה או ביקורת על המצב והסדר החברתי הקיים.
מבחינת מתכונת, הרעיון של אולפן טלוויזיה המאויש על ידי מגיש טלויזיה רהוט ופנל של משתתפים טומן פוטנציאל סאטירי מצוין, כפי שנכתב במחקר "הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא":
זהו פורמט נוח שיכול להתייחס באופן טבעי ומיידי למבנה הכוח בחברה, לפוליטיקה ולמגוון תפקידים ותואם מבנה עלילתי לא מוגדר (שמאפיין סאטירה). נוסף על כך, החדשות הן סוגה מוכרת, נצפית ומסמנת יותר מכל את חוויות התיווך לגבי המציאות החברתית-פוליטית. סוגה זו מאפשרת בצורה הטובה ביותר להתייחס לכאן ועכשיו (כפי שמקובל בחדשות) תוך עיוות אותה המציאות באמצעות סאטירה.[1]
אלא נראה כי אותה התדרדרות חברתית, שסימניה ניבטים מכל עבר, דבקה גם במקום שאמור לשקף אותה. במקום ביקורת מתוחכמת ואינטליגנטית הנדרשת בתקופה קשה זו, התוכנית מתפקדת כבריון שכונתי המכה בחלש וברגיש עבור כמה חיקויים ובדיחות תפלות וחסרות אמירה.
הצפיה בתוכנית בעונה זו כמוה כמפגש עם חבר מהעבר שלמרות נקודות התורפה הברורות שלו, הצליח פעם לייצר שיח אלטרנטיבי מצחיק ומלהיב. אלא שבמפגש המחודש הוא מתגלה כדוד טרחן המנסה להתחבב על בני תשחורת בכך שהוא מכוון את בדיחות הקצוות שלו, שנאת הזר, (גמד או רוסי), ושנאתו העצמית, (ביקור בבית הכנסת), לילדים בבית הספר היסודי שמפנימים את התכנים הרעילים בבלי דעת.[2]
ניקוי ראש – פעם הייתה כאן סאטירה
אלא ש"ארץ נהדרת", אינה מציגה ביקורת חברתית. במקום זאת היא מגלמת את נקודות העיוורון של חברה השבויה בפנטזיות גבריות וכוחניות המנתקות אותה מהמציאות הרוחשת על פני השטח. אין לה שום אמירה רלוונטית על מצב העניינים של היום, עם נתוני העוני, הפערים החברתיים, האלימות, היחס הכוחני כלפי האחר, וההדרה של קבוצות מסוימות מהזירה החברתית והתרבותית.
שלא כמו ב"סטודיו 60", אף אחד מהמפיקים של "ארץ נהדרת" אינו מסוגל, כך נראה, לאתגר את בסיס המערכת ובטח לא להלחם על הזכות ליצור אמירה חברתית מעמיקה.
ראו גם:
קונדוליזה בביקור בארץ (נהדרת?)
1. הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא
יש לך מושג מי הבעלים של שלושת הזכיינים?של ערוץ 2 ומי חידש להם את הזיכיון לא מזמן.עוני? מצב חברתי?את יודעת את ההמשך!
"שנאת הזר, (גמד או רוסי), ושנאתו העצמית, (ביקור בבית הכנסת)"
נדמה לי שדווקא הדיכוטומיה המקבעת הזאת, פרי פרשנותך האישית, היא שעושה הזרה ל"רוסי" ול"גמד".
"בתקופה קשה זו" זה התבטאות פוליטיקאית-אריק-שרונית שמיטב הסאטיריקונים בהסטוריה עשו ממנה מטעמים.
ארץ נהדרת הפכה לתוכנית זקנה וטרחנית , עם תחליף שיניים מקוריות , תחליף הומור מקורי , אין ספק שהמציאות במדינה עולה על מה שמפיקי התוכנית מגישים לנו ,
היכן רבקה מיכאלי האגדית ?
התוכנית הפכה למושב זקנים שמוציאה בדל צחוק בשם : גיחי גיחי זה מצחיקי,
מביתי בכיתה ג' .
באחוזת ראשונים ממתנים בקוצר רוח לתוכנית ומחכים להופעתה של יפה ירקוני , אין ספק שיפה ירקוני , תתן הדרת כבוד ממלכתית לתוכנית שהפכה למשמימה ,וכבר ביום השידור הראשון , ניראת כשידור נוסטלגיה
" ? פנטזיה גברית"
מה לה ולנושא ?
אם כי אין ספק שממשלת קדימה מספקת מימוש פנטזיה לכמה מבכיריה , ותודתנו לנשיא ותהני בקצב , קצב . לרמון שזו לו החלקה חד פעמית , חוץ מהמקרים הנוספים שאנו קוראים עליהם בעיתון אך ראש הממשלה לא התפנה לכך , לפנטאזיה הגברית של בכירי קדימה ל-"מאני" $ יורו שטרלינג , הירשזוןומשפחתו, שרון ובניו , אולמרט וחבריו, וזו רק ההתחלה .
טוף לפנטז למען ארנקנו – – שרון ושות'
אמור לי מי האנשים מאחורי התכנית ואומר לך לאן זה הולך !
כן התכנית "ארץ נהדרת" כל בית היוצר שלה עשוי מאנשים קטנים מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ועוד הרבה פעמים מאוד – כגודל קטנותם כך גודל פשעם.
ומהו פשעם ? – מה בסה"כ , ניתן לסכם, אנשים שרוצים לעשות שמייח, לצחוק ולהצחיק – אז למה להחמיר איתם עד כדי כך ? כן, זוהי התמונה לכאורה. אך אני סבור מעל לכל ספק שתרומתם להידרדרות החברתית הגואה היא גדולה לאין ערוך – החומר האנושי ממנו עשויים אנשים אלה הוא מהגרועים ביותר – מהסיבה הפשוטה: רשימת האנשים לפי סדר "מסוכנותם :
הרשע והטיפש – לא מסוכן
הצדיק והטיפש – גם לא נורא -לא מוסיף לא גורע
הצדיק והחכם – טוב , מבורך
הרשע והחכם – הכי מסוכן
כי הם "מלומדים", "שנונים" ו"בעלי קשרים" שלא בהכרח קשורים ל"כישורים" – אנשים אלה לא יהססו "למכור את האמא שלהם עבור נזיד עדשים", הכל מקודש בדרך לרייטינג, בדרך לתהילה – על חשבון ילדים רכים ששומעים קללות וניבולי פה מגוונים ובוטים, על נתינת לגיטימציה לכל תחלואי החברה בטענה ותירוץ עלוב ,ש"זוהי המציאותשלנו" הם רק משקפים אותה, ורבותיי – להזכיר לכם עובדה מאוד פשוטה- מציאות יוצרים ולא "משקפים" , כל אחד יכול "לשקף" את המציאות כראות עיניו. מה שבטוח שככל ש"תפקס" תופעה כלשהי כך תעצים אותה – יש דרך אחרת להצחיק – לא חייב לרדת למכנה המשותף הנמוך ביותר בצורת ריגושים זולים כפי שעושה תכנית זו.
אכן- אנו כציבור מקבל את מה שהוא נותן – נותן צפיה בתתכנים עלובים – מקבל חזרה אלימות, וחוליים שונים ומשונים. תנו לרשע כוח ואחר כך תשאלו מאיפה נוחת עלינו כל הרוע הזה.
ה"ביקורת" של "ארץ נהדרת" היא חול בעיניים , ובעצם משתיקה ביקורת אמיתית. אבל מדוע התיאור של אי הרלוונטיות שלה משתמש בזיקנה כדוגמה לאי-רלוונטיות? זהו סטריאוטיפ לכול דבר, וכדאי לחשוב על דימויים אחרים.
הוספת תגובה
תגיות
הכי מוגבים
הכי נצפים