קפה שחור, עור לבן
לפני כחצי שנה, עוררה הרשעתו של סער שפע בתביעת לשון הרע הד ציבורי נרחב מכל הסיבות הנכונות.
שפע, בעליו של רשת בתי הקפה ארומה בתל אביב, נתבע על ידי מלי שלו, עובדת בסוכנות מכוניות, לאחר שצעק עליה: "את רואה את צבע העור שלי? אני לבן ואת שחורה ואני אזיין אותך…. הלבן הזה ילמד אותך לקח, את כתם שחור, אשה שחורה ונחותה… את אפס."
התגובות הציבוריות לגילויי הגזענות של שפע כללו חרם צרכנים והפגנות בארגונם של אסף פרץ, יו"ר איגוד הבימאים והתסריטאים, מתי שמואלוף, פעיל חברתי, וחברי הקשת הדמוקרטית המזרחית.
לבקש סליחה ולדעת לסלוח
בסופו של דבר, באירוע מתוקשר ומתועד שפע התנצל על התקרית והסביר, "הדברים שאמרתי מנוגדים לערכים שעליהם חונכתי ועומדים בסתירה מוחלטת לפעילות החברתית שאותה אני מוביל כבעל הרשת. גם אם הדברים נאמרו מתוך סערת רגשות, אין לכך כל הצדקה. היה לי חשוב להתנצל בפני הגב' שלו ולהציג לה את הפן האחר והאמיתי שלי…. טעיתי בגדול וצריך לדעת לקחת אחריות גם על מעשים בלתי ראויים ולהתנצל. הייתי צריך לעשות זאת מזמן".
ואילו מלי שלו קיבלה את ההתנצלות: "התנצלותו הייתה מאוד כנה ואמיתית. חוויה כזו היא חוויה קשה. הוא ביקש מספר פעמים סליחה. ראיתי על פניו שהוא מתרגש, הוא ביקש בכל מילה שאפשר להביע צער. הוא אמר שכשהוא אמר את הדברים אז, הוא היה בשעת כעס והיה לו יום לא קל. כשבן אדם בא באשר הוא אדם ומודה בטעותו ומודיע שיתנצל בפומבי – אני חייבת לסלוח. הרגשתי חמלה. אנחנו בני אדם עם רגשות. דיברנו ובזה זה נגמר".
אבל האם באמת האירוע נגמר?
לכאורה זהו מקרה ברור של מודה ועוזב ירוחם. שפע התנצל ויש מקום לסלוח לו ולהמשיך הלאה. אלא שנראה שמדובר באקט שהתרחש מהפה אל החוץ.
מתברר שהסלקציה הגזענית בין עור שחום לעור לבן עדיין מקננת בהנהלת בית הקפה. כך לפחות לפי פרסומת הענק, (20/04/07 בעיתון העיר), ובה דמויות המייצגות את באי רשת בתי הקפה התל אביבית.
הפרסומת מביאה עשרים דמויות אקראיות כביכול של נשים וגברים, חלקם מבוגרים וחלקם צעירים, אלו מצולמים כשהם שותים קפה זה ואלו כשהם שותים קפה אחר, חלקם שותים מספלים, חלקם מכוסות קרטון וחלקם מכוסות פלסטיק, אבל לכל אחת מהדמויות השונות יש מכנה משותף אחד – גוון העור הבהיר כמובן. כנראה שעדיין נדרש לובן בבית הקפה הזה כדי לשתות קפה שחור.
התמונה אינה צועקת כמו המילים של סער. היא נינוחה. אנשים יפים, שותים קפה ומחייכים. יש בה משהו נעים באוסף הפרוטרטים המצולם בשחור לבן. גם החורפיות המתגלמת בסוודרים ובצעיפים המבצבצים מוסיפה מעטה של נועם. ורק העין המיומנת הבוחנת את הספקטרום ציבורי שאמור להיות פתוח לכל, רואה את מה שאחרת מופנם מבלי משים.
אחרי תשלום הפיצוי, המחאה החברתית וההתנצלות התפיסה הגזענית נותרה, כך נראה, ללא תיקון. ראיה חד מימדית של המציאות בשחור לבן, חיקוי נבוב של מערביות שאין בה מקום לשלל הגוונים והקולות הנמצאים כאן.
ראו גם, קפה לבן חלל שקוף
אף אחד לא רוצה לשתות את הקפה שלו עם שחורים ערסים
בניגוד להצהרות: ארומה ישראל לא הגישה תביעה נגד סהר שפע בפרשיית "כתם שחור"The Marker – 22 פברואר 2007ב-16 בנובמבר בשעה 16:00 אחר הצהריים התייצבו בעלי ארומה ישראל במסיבת עיתונאים נרגשת במשרדי שלמור
אבל תמונות האנשים דווקא מייצגות. סוד קטן: אין ממש הבדל בגון העור בין רוב עדות המזרח לבין אשכנזים. יוצאי מרוקו ועירק הם די בהירים.
חלק מפעילי זכויות המזרחים מייבאים את הרעיונות ונקודות המבט שלהם מארה"ב, ויוצרים הקבלה שגויה לבנים:אשכנזים שחורים:מזרחים. זה לא עובד.
ההערה של שפע לא הייתה על המזרחיות של מלי שלו אלא על צבע העור שלה. וגם מאמר זה לא עוסק במוצא אלא בגוון עור.
חלק מהאשכנזים המקומיים כל כך אטומים שהם קוראים את מה שהטקסט לא אומר.
המפרסמים הקפידו על אנשים חביבים לכל היותר, שתלו אפילו שלושה פנסיונרים, מן הסתם מעבר ליחסם באוכלוסיית הלקוחות, ואני מסכים עם מה שרומז המזרחי הלא מקופח, והוא שאפשר לאתר בתצלום גם כמה מזרחים.
מה שכן, נעדרת מהתמונה דמות המזרחי כהה העור, חביבת הפרסומות לקפה טורקי של שנות ה-70'. ברור שהפרסומאים הזיעו כאן קשות וחשבו אם כן או לא. אולי חששו שאם ישתלו בפרסומת בעל או בעלת עור שחום, יאשימו אותם בהתחנפות, אולי חשבו להשכיח את הפרשה על ידי אי איזכור גוון העור הכהה. הם היו בסיטואציית damned if you do, damned if you dont.
כך או אחרת, מה שקובע הוא התנהגותם בשטח
לדוד, תעשיית היופי יוצרת אידיאל מצומצם של יופי. כדי לראות דברים ולהרגיש אותם כדאי לשחרר את המבט. יופיים של הפנים במודעה הוא בחיוך ובמאור הפנים שיש בו משהו מזמין. וכן, גם אנשים מבוגרים יכולים להיות יפים.
אני לא מתייחסת במאמר זה לאספקט המזרחיות אלא לצבע העור השחום. שמאפיין מגוון אוכלוסיות בארץ כמו למשל את האתיופים.
העובדה שישר חשבת על מזרחי בפרסומת לקפה טורקי, מראה את הכוח של סטראוטיפים בעולם הפרסום.
במדינה ים-תיכונית שחלק נכבד מתושביה מאופיין בגווני עור כהים צריך להיות ברור שכאשר באים לייצג דמויות "אקראיות" מכלל האוכלוסייה, מציגים דמויות בעלות גווני עור שונים.
מסכימה על שלומית שמדובר בייצוג ובסטריאוטיפים, ולא באם הבן אדם באמת מגיע ממשפחה מזרחית או לא. כשמסתכלים על הפרצופים הללו, האסוציאציה הראשונה היא של "אשכנזים" מבחינת הדימוי שלהם. לו היינו מראים את התמונות הללו בנפרד לאנשים מהרחוב בישראל ומבקשים מהם לספר מי האנשים הללו, לתת להם שם, גיל, מקצוע, ביוגרפיה, לא היה שם אף אחד שמישהו היה אומר עליו שקוראים לו רמי סעיד, הוא גר בעכו והוא מהנדס במקצועו. עשו על הדברים הללו ניסויים רבים מספור, שבדיוק עליהם מסתמכים הפרסומאים. הם הרי בחרו בדקדוק את התמונות, וככה הם גם מחזקים את הסטריאוטיפים הקיימים.
זה שחלק מהאנשים הללו יכולים להיות מזרחים במוצאם, זה לא רלוונטי. השאלה היא איך הם נתפסים על ידי מי שרואה אותם, וכמו ששלומית אומרת, מה שבעיקר קובע זה המסר הלא מודע, שהיא מנסה להעביר למצב מודע (ותודה).
בחרו בי לנשיאות ועד הבית , מבטיח להרוס את הבניין עד היסוד !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
עסקן גלותי , סמל לשינאת אחים ,
ולשינאת המזרחיים
הוספת תגובה
תגיות
הכי מוגבים
הכי נצפים