חזרתו של חיים רמון למסדרונות הכנסת לוותה בתופים ומחולות. ראש הממשלה, שרים, חברי ועובדי כנסת קיבלו בקריאות ברכה, צחוקים של החברה, טפיחות על השכם ולחיצות יד את שר המשפטים לשעבר רמון. "שלום וברוך הבא לחיים, התגעגענו אליך." קידם אולמרט את רמון בישיבת סיעת קדימה, שר הפנים, רוני בר-און, מחא כפיים, יו"ר הכנסת, דליה איציק קראה ממרום הדוכן "חיים רמון, ברוך בואך",  ציפי לבני, קידמה את פניו ב"טוב לראות אותך כאן, ברוך הבא", רונית תירוש, חיבקה אותו והצמידה לו שתי נשיקות, ושמעון פרס, מגלי ווהבה ושי חרמש לחצו את ידו.

גילויים של סלחנות, חמימות ואהדה כלפי מי שחטא והורשע במעשה מגונה מקבילים למשל מהברית החדשה, על הבן האובד שמרד, סבא וזלל, ולבסוף נסלח וכופר.

משל זה, המסמל את הרעיון שמי שחטא, חזר בתשובה והכה על חטא זכאי לא רק לסליחה ומחילה, אלא גם ליחס מיוחד המציב אותו במקום נעלה ממי שמעולם לא חטא, מצוי גם ביהודית ומתגלם בדברי חז"ל, באמרה "במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים." ברוח זו קיבל יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, הרב מיכאל מלכיאור ממימד שהצהיר "אנחנו לא רודפים אנשים. לרמון יש הרבה מאוד זכויות", ויושב ראש סיעת ש"ס, יעקב מרגי, שציטט את  דברי חז"ל "שגיאות מי יבין", (תהילים יט,יג).
 
צחוקים עם החברה
היינו יכולים להניח שיש מקום לאפשר לרמון לחזור לזירה הפוליטית באווירת הפסוק "מודה ועוזב ירוחם", אבל מה שמקשה עלינו הוא העדר מוטיב הסליחה והכפרה.
עם סיום העונש מתייצב רמון באותו חיוך זחוח על פניו כאילו כלום לא אירע. מבלי כל אקט הצהרתי של פניה לציבור וצער על חומרת הדברים שעשה. שום ביקור בסדנא לנפגעות תקיפה מינית. שום פסק זמן המצביע על תהליך של בירור עצמי שתיקון בצידו.
במקום להכיר בפגיעה שפגע ולהפגין התנהגות המעידה על בגרות נפשית, הוא מחזק את תחושת היותו שבוי בביצת הנרקיסיזם. המבט הרפלקסיבי שלו על עצמו, שאינו מותיר מקום לדבר החורג מהעיסוק בו עצמו, יכולים להעיד על כך: "אני חוזר לכנסת אחרי תקופה קשה ולא פשוטה. לא הייתי חוזר אלמלא בית המשפט אמר באופן חד משמעי שאני יכול להיות גם בכנסת וגם בממשלה. הוא כמעט אמר שהוא מבקש שאני אחזור לכנסת".
אני ואני ואני. ומה איתנו הציבור? לא מגיעה לנו התנצלות? 
 

חינגת חזרתו של רמון

אבל החברים הנבחרים לא מצפים לסליחה, הם מיהרו לקדם את רמון בשמחה אולי משום שרמון, יותר מכל אחד אחר, משקף אותם עצמם, בהימנעות המתמשכת שלהם מלקיחת אחריות על החלטותיהם ומעשיהם במלחמה האחרונה. במקום לסמן לרמון את חומרת מעשיו הם צוחקים עימו וטופחים על שכמו. קורצים לו כבעלי סוד משותף של פנטזיה ילדותית שאינה מסוגלת להתבונן במציאות נכוחה.

ברוך שובך לספינת השוטים, רמון. היעד של קברניטי הספינה הזאת, כך נראה, הוא ארץ לעולם לא, המקום של מי שמסרבים להתבגר ולקחת אחריות על מעשיהם ואלו המצטרפים לנסיעה המסוכנת שלהם לשום מקום.

פורסם לראשונה ביהודת, אנרג'י