אירוע השקה לספר תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית יתקיים ביום שני, ה-13.8.2007, בשעה 22:00, בלבונטין 7, ת"א. יקריאו מסיפוריהם: דיקלה, דודו בוסי, סמי ברדוגו, שמעון אדף, איריס ארגמן, אדמית פרא, נפתלי שם-טוב, יחזקאל רחמים, נעמה גרשי, אלמוג בהר ואליענה אלמוג. הזמרת דיקלה תשיר ותתקלט בסט צועני ערבי מעורב.

הייתי באירוע ההשקה הראשון לספר שהתקיים בבית תנועת אחותי. היה ערב מרתק. החוויה של שמיעת הסיפורים אותם הקריאו מתי שמואלוף, נפתלי שם-טוב, סיגלית בנאי ואדמית פרא והתגובות לקטעי הקריאה גרמו לי להרגיש שהשמעתו של הקול המזרחי המודחק כמוהו כשמיעת עדויות שלא תמיד קל להאזין להן, אבל חשוב לשמוע אותן.

למשל אדמית פרא החושפת באומץ ובגילוי לב חוויות אישיות הקשורת לזהות ולצבע: 

"פעם נסעתי מסמינר להעצמת המודעות החברתית לעבר אחד הצמתים בתל אביב. הגשם שירד יום קודם עדיין השאיר את רישומו על הכביש הישן והבורות מלאו מים. לפתע עקפה אותי מכונית מאחור בנסיעה עצבנית. כשהגענו לצומת יצאה מהמכונית אישה כבת שלושים וחמש והתקרבה לעברי…. היא ניגשה אל חלון המכונית שלי ואמרה: 'אנשים עם צבע כמו שלך צריכים לרדת מהכביש!' והסתלקה."

בסוף הערב נגשה אלי אורה לב רון והגיבה לדברים שאמרתי בדיון שהתפתח בעקבות קטעי הקריאה מהספר. העדות שלה באו ממקום אחר והפוך. בבית שבו גדלה הייתה היררכיה ברורה ושיפוטית לגבי המוצא של האנשים סביב. היה מצחיק עצוב לדבר. המבט ההיררכי והשיפוטי במשפחה שלה הוכל אפילו לגבי ירקות. כמו החציל המסכן שנחשב לירק נחות מאחר ולא הגיע מהיבשת הנכונה.

שאלתי אותה מתי היא הבינה שהתמונה שציירו לה בבית גזענית ומעוותת והיא השיבה לי על זה במייל יום אחר כך: "היה צריך באירוע חיצוני כדי לכונן את ההכרה. זה קרה כשהופיעו הפנתרים השחורים (בעיקר סעדיה מרציאנו) ופתאום מישהו קרא לזה בשם. כל התופעות שהיו אוסף של עובדות חיים, התלכדו לתמונה שלמה."

אקטיביזים, כמו אנתולוגיה של יצירות ספרותיות, יכול לשנות תודעה.

מומלץ בחום. מה גם שזה יום הולדתו השלושים וחמישה של מתי שמואלוף, שערך את הספר עם נפתלי שם-טוב. מזל טוב, למתי היקר!