בשנת 1999 עלה לרשת אתר מעריב, חמש שנים מאוחר יותר בשנת 2004 בהשקעה של כ-25 מיליון שקל עבר האתר מתיחת פנים רצינית והפך ל- nrg מעריב. העיצוב בזמנו נחשב חדשני ביותר.

"יצא אחלה אתר, חייבים להדגיש" כתב אז שי מגל בנענע, חנה בית הלחמי ב-e-mago כתבה:

"עמוד הבית של NRG מרהיב! אין ספק שיש כאן פריצת דרך בעיצוב האינטרנטי.
הגאונות היא בפשטות – והם פשוט הצליחו בזה, ובגדול. הניקיון, הצבעים, שיטת הריבועים קטומי הפינות שמאפשרת אחידות, אחידות שמאפשרת להעמיס הרבה (מדי?) תוכן מבלי לאמץ את העיניים והנשמה. עיצוב נפלא בניקיונו, שמאשש את הנחת היסוד שלי שהשפה הויזואלית חשובה, חשובה מאוד, חשובה כמו התוכן הטקסטואלי. היא המגש עליו מוגש התוכן, בלעדיה – לא נתעמק באתר."

השבוע עבר nrg מתיחת פנים נוספת. שנטרלה הרבה מהסממנים הייחודיים שהוספו אז. כך כותב אורי ברוכין על העיצוב המחודש, בקולקטיב: "האתר החדש כל כך נקי ושמרני, שאין לו אופי בכלל, מלבד צבעוניות מסויימת, גנרית למדי גם היא. "

אבחנתו של אורי חשובה ומשמעותית. במרוץ הזה אחר החדשני, הנקי והיפה, ברצון לישר קו עם תבניות מוכרות החוזרות על עצמן נמחק לעיתים המימד הייחודי.

המעבר הזה לקווים "נקיים" מזכיר לי שלפני כמה שנים כתבתי ביקורות סרטים באתר בנות שאופיין בתגובות החכמות של המגיבות והמגיבים בו, שהגיעו לעיתים לכדי מאות. גם באתר ההוא הושקע כסף רב והוא עבר שיפוץ נרחב, שהפך אותו עדכני ויפה יתר. אלא כאשר הפונטים המצחיקים הוחלפו בישרים, והעגלגלות בקווים יושרה, מספר התגובות פחת באחת, ועומד מאז על קומץ של מגיבים אם בכלל. — יש משהו בבלתי מושלם, בלואו-טק שמייצר מרחב אנושי שקל לגשת אליו ולקחת בו חלק. יש משהו מרתיע במרחב מושלם ונוצץ מדי, שאינו מותיר מקום רב לאישי.

התובנה הזאת של חשיבות הממד האישי, הבלתי מושלם חוזרת אלי שוב ושוב. היא חשובה במיוחד בחיים בתרבות מערבית שמייצרת כמיהה להשתייכות במחיר של מחיקת הזהות העצמית. ההבנה הזאת אינה קשורה רק לעיצוב, אלא גם לתוכן. המסע שלי בפמיניזם המזרחי הוא חלק מהתובנה שהדרך לאוניברסלי – לקבוצה, לשיתוף, לביחד – חייבת לעבור בפרטיקולרי, במקום המכיר ביחודו.

עבורי nrg-מעריב מהווה בית לפרי עטי, שיהיה בהצלחה!

ראו גם

מאזן האנרגיה של מעריב – אורי ברוכין