בית תנועת אחותי ברחוב מטלון 70 בדרום תל-אביב הוא דוגמא למקום מעצים המצוי בקשר אינטנסיבי עם הסביבה והקהילה בה הוא שרוי. התערוכה נווה שאנן – צבע שפתיחתה ביום חמישי 11 בספטמבר 2008 בשעה 20:00 בגלריה המצויה במקום מהווה דוגמא לכך.
מדובר בתערוכה שלישית מבין סדרת תערוכות המביאות את סיפור מאבקן של השכונות הדרומיות בת"א וביפו, הפעם תוך דגש על שכונת נווה שאנן.  

תחילתה של שכונת נווה שאנן
בשנת 1924. הקימו את השכונה על שטח של 124 דונם, קבוצת יזמים שבאה להקים קולקטיב חקלאי וקבוצת חסרי דירות שנתמכו על ידי קק"ל. השכונה, שתוואי רחובותיה תוכנן בצורת מנורה, נבנתה ככפר חקלאי בחלקה וסיפקה תוצרת חקלאית לתל אביב.

תהליך של הדרדרות

בשנים האחרונות, בין השאר בעקבות פתיחת שתי תחנות מרכזיות, הפכה שכונת נוה שאנן למרכז של מכוני זנות, סחר בסמים ואזור בעל רמת זיהום אויר וזיהום רעש מהגבוהים במדינה.

בית תנועת אחותי, מרחב תרבותי המצוי בקשר זיקה עם המרחב הגיאוגרפי בו הוא נמצא.

השכונה כמרחב היברידימאז ועד היום מהווה השכונה מרחב לקליטה והגירה של אוכלוסיות שונות המגיעות לעיר הגדולה. בשכונה נוצרו שכבות של קהילות ויחידות/ים, שכל אחת מהן מובחנת מהשאר בתרבותה ובחיצוניותה. כולן זרות להגמוניה הישראלית כפי שהיא רואה את עצמה. ובכל זאת, כולן מתגוררות באותו מתחם והן חלק מתרבות עירונית היברידית – מסחר לצד מגורים, תעשייה לצד פנאי, קהילה ומשפחות לצד בודדים – הפסיפס האנושי והפונקציונלי, שלאדם מבחוץ יראה ככאוס, הוא לב ליבה של השכונה, ושלל השפות המדוברות בה ועירוב המנהגים, הם שיוצרים זהות לא "טהורה" המאפשרת משא ומתן על אינטרסים משותפים.

שיבוש תרבות:
בית אחותי עצמו והתערוכה אותה אוצרת שולה קשת ובה מציגים דפנה שלום, שולה קשת ויואב מאירי את עבודות הצילום שלהם מעמתים ומיצבים את הידע שיש לנו על השכונה, אופייה וצביונה הגיאו-פוליטי, ומציגים מרחב אחר, שבו הארכיטקטורה ואורח החיים מסמלים את כל מה שעומד ב"אחרותו" ומנוגד לאתוס הלאומי.
 עבודתם, כמו המקום עצמו, מייצרים שיבוש תרבות מאחר ומדובר באתגור המציאות המדומיינת בישראל המבקשת מאיתנו להאמין שיש שוליים שבהם מסתובבים האחרים ומרכז שבו מסתובב הנורמלי.

יריד סחר הוגן ב"בית אחותי": אתגור הגדרות המרחב המקובלות

 
לתערוכה יתלווה יריד שי לחג ראש השנה בו ימכרו אריזות שי לחג של מוצרי סחר הוגן