ראשי » חברה ודעת

גיאורגופוליס – היזכרות מחודשת במקום המבקש לשכוח

21 בפברואר 2010 | | 3 תגובות | מאת
תגים: , , , , ,

 

"גיאורגופוליס" של האמן דור גז היא אחת התערוכות החשובות של אמנות עכשווית העוסקת באתניות, תרבות, וחברה באופן המשלב פוליטיקה, זיכרון ורגש. למי שטרם הספיקו לבקר בתערוכה המוצגת במוזיאון פתח תקוה ונסגרת בשבת הקרובה, מדובר בתערוכה שראוי לראותה.

 

התערוכה המשיבה לעיר לוד את שמה הקודם, גיאורגופליס, מחברת יחדיו פרגמנטים שונים של זמן הקשור למיעוט הנוצרי-ערבי החי בה: זמן עבר אפוף חורבן והרס מוצג בסדרה של צילומים של שרידי מבנים ובתים. אלו מוצגים באפלוליות המגבירה את התחושה של עולם שחלף ואיננו. מנגד, עבודת וידאו ענקית של כנסיית משפחתו של האמן, שנשמרה במלוא תפארתה, מעידה על עושר דתי תרבותי שממשיך להתקיים. בתווך, סרטי וידאו בהם מתועדים מספר דורות מבני המשפחה המביאים סיפורי חיים מהעבר ומההווה.

 

 

 

 

במסע החוויתי הנע בין זיכרון להשכחה, אובדן ומציאת דרך, שתיקה ודיבור, שמייצרת התערוכה משמעותה של עבודת הוידאו הענקית של הכנסייה, שהצבעוניות שלה בולטת במיוחד בחלל המוחשך בו מוצגים תצלומי החורבות, מתחוורת מתוך צפייה בסיפור סב המשפחה המתאר כיצד הצילה הכנסייה עשרות רבות מתושבי העיר הערבים-נוצריים בזמן המלחמה כאשר העניקה להם מקום מגורים מוגן.

 

במובן מסוים, חלל המוזיאון הופך למקביל לחלל הכנסייה המוצג בה. לא רק בשל העובדה שמדובר באתרים בעלי נופך תרבותי, טקסי ואמנותי, אלא בכך שעצם הצגת התערוכה הנותנת שם ומקום לסיפור שלא זכה להכרה חברתית ונדחק לשולי הזיכרון הקולקטיבי משמרת אותו ונותנת לו חיים.

 

 דור גז. "גיאורגופוליס". אוצרת: דרורית גור-אריה. מוזיאון פתח תקוה (ארלוזורוב 30). שלישי וחמישי – 16:00-20:00. שני, רביעי, שישי ושבת – 10:00-14:00. עד 27 בפברואר 2010

3 תגובות »

  • מיכאל ז. כתב:

    ואני חשבתי שלעיר קראו לוד מאז תקופת המקרא.
    אפשר למצוא אזכור לעיר לוד בספר דברי הימים (הוּא בָּנָה אֶת אוֹנוֹ וְאֶת לֹד וּבְנֹתֶיהָ), בספר עזרא (בְּנֵי-לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ, שְׁבַע מֵאוֹת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה), ובספר נחמיה: (וּשְׁאָר הָעָם הִפִּילוּ גוֹרָלוֹת לְהָבִיא אֶחָד מִן-הָעֲשָׂרָה, לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ, וְתֵשַׁע הַיָּדוֹת, בֶּעָרִים… לֹד וְאוֹנוֹ, גֵּי הַחֲרָשִׁים)
    השם גיאורגופוליס הוא מהתקופה הרבה יותר מאוחרת, מאות שנים לאחר מכן, וניתן לעיר לוד לאחר כיבושה.
    ככה בדיוק מנציחים עיוות היסטורי: מציגים נקודת מוצא הסטורית סובייקטיבית כנקודת אפס תוך התעלמות ממה שקדם לה, ואז ניתנת אפשרות לדרישות טריטוריאליות ההופכות ללגיטימיות מכוח העיוות ההיסטורי.

  • מבין כתב:

    עזוב אותך עם עובדות

    העיקר זוהי האג'נדה

  • שלומית כתב:

    ועדיין, העיר נקראה בשם זה, חיו בה אנשים, הייתה בה תרבות שנמחקה עם הגרוש.
    וכעת נותר לטשטש את שהיה ולקרוא לעובדות אגנדה.

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.