האם פמיניזם יכול להצחיק (שימוש מושכל בציצי)
גם כשנציע תשובה אפשרית ונמנה את הסיבות הרבות והמגוונות למצב זה נישאר עם עובדת האנטגוניזם עצמה ועם משמעויותיה: חומה בצורה בכל ניסיון לקיים דיאלוג, לייצר שיח ולהעביר מסרים ותוכן לציבור נרחב. כך יוצא שפעמים רבות דיון רציני ואינטליגנטי נופל על אוזניים ערלות שלא מוכנות מסיבות כאלו ואחרות להקשיב לכל מסר הנושא אופי פמיניסטי.
תזכורת להתייחסויות עולבות ומרגיזות למסרים פמיניסטיים ולפמיניסטיות ניתן למצוא באוסף סרטוני יוטיוב שליקט גיא לרר בתוכנית עם ירון לונדון בה לקחתי חלק לרגל יום האישה הבינלאומי.
אז איך אפשר לפרוץ חומות בצורות של שנאה ובורות? לפי הגישה הרומנטית אהבה יכולה לעזור, לפי הרוחנית חמלה ורחמים. אלא שהכלים התקשורתיים להעביר תחושות כגון אלו אינם ברורים. מה גם שאני לא בטוחה – על אף היותי שוחרת שלום – שרצוי תמיד לתת יחס של אימא תרזה למבעי שנאה כלפי סדר יום פמיניסטי.
מה שקשה לערער הוא שחיוך יכול להמיס חומות, להעביר מסר מצוין ולשמש כלי לימודי ממדרגה ראשונה. להלן דוגמא לדרך נפלאה ללמד אחרים מהו חפצון וכיצד ניתן להתגבר עליו באופן שמראה שגם לפמיניסטיות יש חוש הומור.
מדובר בסרטון חדש ופופולארי מבית היוצר של אתר funnyordie בכיכובה של השחקנית הצרפתייה מריון קוטיאר, זוכת האוסקר על תפקידה כאידית פיאף ב"החיים בוורוד".
הסרטון, הבנוי כפרסומת לכל דבר, מציג מוצר צריכה חדש המאפשר לנשים לכוון את תשומת הלב הגברית למקום הרצוי בעזרת תוספת הנקראת Forhead Tittaes – ציצי מצח.
מצחיק ועצוב ובסטייל שאי אפשר להתנגד אליו ולהגיד לא לא מה פתאום
זה מצחיק, זה? פרסומת אדיוטית ומעליבה את האינטיליגנציה הנשית יותר מכל חיפצון.
ופמיניזם כמושג יוצר התנגדות ועוינות גדולות אצל רוב האוכלוסייה (ואצל הרבה מאוד נשים שנרתעות מלהגדיר את עצמן כפמיניסטיות) – וזאת מכיוון שהוא נטול הומור, קיצוני ובלתי יעיל להחריד.
הפמיניזם נוטה, באופן כמעט אובססיבי, לעסוק בהבלים – במקום בדברים החשובים באמת. אני טוען זאת כבר 20 שנה, ולצערי זה לא משתנה.
במקום להפעיל את כל התותחים הכבדים כדי לקרקע מוסדות אנטי-נשיים כמו הרבנות, למשל, במקום לדאוג שנשים תוכלנה להיות עצמאיות כלכלית בכל דרך אפשרית, ובמקום להפעיל מקסימום כוח ואנרגיה כדי שהכנסת תהיה מורכבת מ-50% נשים, מתעסקים בשטויות. בגברים שמביטים בשדיהן של נשים. באמת כל הכבוד, מה יש לומר. פמיניזם לעילא ולעילא.
מתי היתה הפעם האחרונה שבמקום שגבר ינהל איתך שיחה היא ניהל שיחה מעמיקה עם השדיים שלך??
שבבוקר כשחשבת מה ללבוש היית עסוק בשאלה מה יטשטש את הגוף שלך ואיך יהיה ניתן להחביא את זה?
כי אתה רוצה שיתייחסו אליך בתור איש מקצוע
לא בתור ציצי על רגליים?
ומתי היית בישיבה וגילית כי הפרופסור החשוב שיושב מולך בוהה בשדיים שלך?
זה חלק מהפמיניזם.
לא הכל
מסתבר שלא רק לפמיניסטיות חסר חוש הומור.
אבל זה לא זה. קצת ילדותי, קצת מטיפני, לא מתוחכם וממש לא מצחיק.
וחבל שכל החסודים כמו בועז התעוררו ומתחילים להגיד לפמיניסטיות מה הן צריכות לעשות. יאללה תתקדמו
בתור אחד שמחזיק מעצמו איטליגנטי ונאור ובפועל מופעל בעיקר ע"י סטריאוטיפים? ועוד הפשטניים ביותר מביניהם, כאלו ששייכים למכנה המשותף הנמוך ביותר באוכלוסייה?
אני מעריכה מאוד את טעמך המוזיקלי, וגם את העובדה שהיית נשוי לחברת ילדות שלי, אולם בנושא מודעות בין אם פמיניסטית בין אם חברתית שמתי לב מזמן שיש לך דרך לעשות.
אני מסכימה עם חנה שהדברים שכתבת מעליבים אותך כאדם חושב ומעמיק.
וכשרואים את זה מתחילים לזוז בכיסא בחוסר נוחות ובמבוכה ואני חושבת שזה בדיוק חושף את הטימטום הזה שבהאדרת השדיים הנשיים…
מי שזה לא מצחיק אותו הוא מי שבעצם נשאר במבוכה ולא יכול עם חשיפת הגיחוך…
פמיניזם צריך להתעסק בהכל הכל הכל, כי הדיכוי מצוי בכל.
תודה שלומית, צחקתי והמחשבות שלי רצו וזה מה שטוב בהומור טוב.
שלומית, זה מצחיק מאד! זה לא מתיימר לעמוד על עומק הבעיה אלא רק על הסימפטום שלה וזה בסדר לחשוף בעיות גם ככה,הרי לפעמים א/נשים רואים בעיה דרך הקצה, תודה על שהעלת את זה.
בברכת שנצא כולנו מעבדות לחירות במהרה בימינו, עוד בזמן הזה
ולמען האמת לא כל כך חשוב לי להיות נחמדה ולא מאיימת, כשאני רוצה לומר כמה זה נורא שנשים עדין מהוות את רוב עניי תבל, שהן עדיין נאנסות ונרמסות בכל כך הרבה מדינות, על בסיס שיטתי, כי כך מתנהלת שם החברה, ועל בסיס סמוי מן העין , במקומות שמחזיקים מעצמם נאורים והומניסטים. ועוד ועוד ועוד…
אנחנו לא חייבות להיות נחמדות ותפקידנו עלי אדמות אינו להנעים ולשעשע.
נכון גם שחלק המנושאים בהם עוסק הפמיניזם זכאים למלוא ההתייחסות הרצינית.
יחד עם זאת יש המון עוצמה ביכולת להצחיק, והיכולת לצחוק על תפיסת העולם המחפצנת. זהו אקט של החזרת שליטה שנעשה בצורה אלגנטית.
כן ירבו
מעניין, אבל אף אחת כאן לא מעלה על דעתה שסרטון כזה הוא עלבון לגבר דווקא.
אלא שהגברים, והנשים, כבר כל כך התרגלו לאופן הייצוג של הגבר ע"י נשים שבאמת כבר לא שמים לב.
ובאמת מי כאן נחות? האישה במחשוף או הגבר המתבזה לטובת הסיכוי הקטן להציץ לחלק משד של אישה מקרית במחשוף.
מי חזק ומי חלש כאן?
הסרטון הזה הוא מצויין משום שהוא מציג מציאות מתמשכת, הרבה לפני המהפיכה הפמיניסטית, המציגה את האופן שבו נשים תופסות גברים. הרבה בוז. כמה קל לסובב את הראש של הגברים ולא משנה בני כמה הם ומה השכר השנתי שלהם. מספיק מחשוף.
אולי זו טעות גדולה לוותר, בלי מחשבה, על הכוח הזה.
המאבק הפמיניסטי צודק. צודק בלי הסתייגויות. המאבק לשכר, להזדמנות שווה במקומות עבודה, להפסקת ההטרדות המיניות ולכל השאר.
רק שאפשר לנהל אותו מבלי לוותר כל כך מהר על הכוח הזה. אפשר לצרף את הכוח למאבק ולא להרוג את המיניות שלנו בטרם עת.
1
לדעתי, זה מטופש ביותר. חשבתי. קראתי תגובותיכן. צפיתי בזה שוב. לא השתנתה דעתי. זה אדיוטי – אבל זכותו של כל אדם לצחוק גם מדברים אדיוטים. גם אני צוחק, לפעמים, משטויות.
2
לענין המאבק, אני עם "גבר" שהגיב מעלי: זה לא מקדם את המאבק הפמיניסטי בכלום. אפילו לא מילימטר.
אם כי האופן הנחרץ בו אתה מביע אותם, המקום של שחור לבן, "לא מילימטר" יש בו אלמנט של פטרונות, למה אתה חושב שאתה יודע מה מקדם את הפמיניזם יותר מאשר כל מי שהיו מעורבות בהכנת הסרטון?
לגבי הטענה של הכוח לסובב ראשים שמעלה "גבר", נכתב די הרבה על ה0GAZE – נעיצת המבט כאקט של כיבוש המוריד מערך מי שנועצים בו או בה מבט לדרגה של אובייקט. מה הכוח הזה נותן? האם הוא משפיע על מהלכים בעולם? האם הוא מעמיד את האישה במקום יותר משכנע קוגנטיבית, או פחות?
המשאלה שביטאתי כאן איננה רצון סמוי להנציח את ה"מבט" הגברי על האישה תוך הפיכתה לאובייקט לטובת האינטרס שלי כגבר, כשכל זה עטוף במה שיכול להיחשב כסיסמא ריקה וחסודה – "אל תהרגו את המיניות שלנו".
המיניות שלנו, לטעמי, היא מסובכת כל כך שהנסיון ל"הסדיר" אותה באופן חמור יכול לגרום , ואולי כבר גורם, נזק לאנושיות שלנו ובודאי שאיננו מועיל לנשים באופן כללי אלא רק, אולי, למקצתן.
המאבק כאן איננו בין נשים לגברים, אלא בין תפיסה שמרנית, קפוצה, מפוחדת, חוצת מינים, המעוניינת לדכא את המיניות שלנו תוך כדי "הסדרתה" באמצעות חוקים וסנקציות משפטיות ונורמטיביות, לבין אלו השמחים במיניותם: נשים במחשוף וחצאיות קצרות וגברים חשופי שרירים. לא חובה להשתתף במשחק הזה – כל אחד קובע את רמת הפרהסיה של המיניות שלו בגבולות נתונים.
ונחזור רגע לסרטון.
היתה שם אישה יפה במחשוף. אי אפשר שלא להביט לתוך המחשוף הזה – גברים ונשים מביטים. והאשה במחשוף אם רק תרצה תימנע מהמחשוף ותחסוך מעצמה את המבטים.
מה המטרה כאן שלומית?!
לשמר את החופש להסתובב במחשופים ובמיני מצד אחד אבל לחנך את הגברים שזה לא יפה להציץ לשם?!
אני מסתובב הרבה במשרדים בארץ. אחת התופעות היפות היא, בעיניי לפחות, זאת אותה התגודדות של נשים, והמבטים שהן נועצות בשליח עם האופנוע, הקסדה על ראשו וחבילה בידיו. הוא שליח והוא חסר פנים. צריך לשמוע את הדיבור שנשים מנהלות סביבו בלי בושה. שיח ישיר, מיני ובוטה שאיננו מבייש את הסטריאוטיפ של המילואמניק עם החברים שלו בצבא. ובכן?!
באותו רגע אותו שליח הוא אובייקט מיני עבור אותן נשים. האם הוא ייעלב מכך?! קרוב לודאי שלא. והוא לא ייעלב משום שהוא מבין, מדעת שלא מדעת, שבהיותו אובייקט מיני הוא איננו רק אובייקט מיני. הוא יכול להיות גם חכם, נחמד, מוכשר.
אפשר להניח שאותו שיח נשים לא החל עם הופעת הפמיניזם ושהוא היה כאן כל הזמן.
החידוש הוא שעכשיו בעקבות הפמיניזם הן יכולות לנהל אותו בחופשיות וליד גברים. וזהו אחד ההישגים של הפמיניזם – החופש שהיה רק נחלתם של גברים עכשיו גם הנשים שותפות לו. וזה החופש לבטא את המיניות שלנו ללא חשש.
כל העניין בהצצה המתמקדת באברי מין הוא שנלווית לפעולה הפרדה בין הסובייקט הבוחן לאובייקט הנבחן. הדוגמא שהבאת על נשות המשרד המביטות בשליח טובה להדגים את האלמנט המעמדי וההיררכי הנלווה להתבוננות באחר כמושא תשוקה.
מתוך הבנה שאתה אדם אינטילגנטי שיש לו מה להציע לסביבתו, אני מניחה שלא היית מעוניין לעבוד במקום בו המפסעה שלך הייתה מרכזת את מרב תשומת הלב במשרד, על חשבון התעניינות במה שיש לך להגיד, למשל.
כמה עניינים:
א.
לשאלתך, באמת שלא איכפת לי. אדרבא. במידה הנכונה.
אבל זאת חכמה קטנה, משום שבתרבות שלנו, לא חלה עליי חובת ההוכחה ביחס למידות הטובות האחרות שלי. משום שאני גבר. זה בדיוק העניין.
המלחמה הפמיניסטית, לטעמי, צריכה להתרכז בשינוי התודעתי הזה אצל הנשים עצמן. את יכולה להיות גם וגם. מה שכל כך מובן מאליו אצל גברים.
במקום לבטל את המבט הגברי על האישה, להרים את הראש ולהביט בחזרה. וזה כבר קורה. לא מספיק. ואז כבר כובד משקלו של המבט הגברי ידעך קצת, יישמט.
ב.
גברים או נשים. לפעמים זה נעים להיות אובייקט מיני. ככל שאני מבין במיניות, בשר מבשרה של הסיטואציה המינית היא חוויית הפיכתנו לאובייקט מיני בידי בת/בן הזוג שלנו. התאיינות. הסובייקט רוצה לנוח קצת לפעמים. אני יודע את זה מעצמי וגם משיחות עם נשים. אני חושב שלגברים בדרך כלל אין את זה – גברים פוחדים לנוח – אבל זה לחובתם. וזה ישתנה.
ג.
מקומות עבודה. הם בדרך כלל כל כך משעממים. אולי לא המקום שאת עובדת בו. רוב הזמן אף אחד לא אומר שם משהו מעניין. אני נכנס לפגישות של עשרה משתתפים. לפעמים אין שם אפילו אישה אחת. זה נורא. ואם יש לי מזל אז יש אחת או שתיים. על מה כבר מדברים. דוחות כספיים. מיתוגים. שיווק. שיעורי ריבית. לא מדובר במקדשו של פיתגורס ולא במשתים של סוקרטס. סתם חומר גלם קפיטליסטי ממוחזר. ובמצב זה, שולי שמלתה או הסרט בשערותיה של היושבת ממול הם הדברים היחידים שבאמת מעניינים. כמה דקות של התעוררות וחסד. ואני מתפלל שאני לה כמו שהיא לי.
תודה על התגובה. לגבי לפעמים "זה נעים להתאיין" אז יתכן שלפעמים זה נעים, אבל הרבה פעמים זה ממש לא נעים. בל תשכח גם את ההקשר של הפוליטיקה המשרדית שמבצבצת מבין השורות שלך: ישיבות בהן יש רק גברים ואולי אישה אחת, למשל. אז יתכן ואתה נכנס לקטגוריה של רגע של קסם, אבל מה עם ההוא עם הכרס והקרחת שמבוגר מהעמיתה למשרד בעשרים שנה ונועץ בה מבטי זימה, משכיח בכך את מקומה כאשת מקצוע?
גם בדוגמא עם נשות המשרד והשליח הפוליטיקה של המבט ברורה. לא סביר שאותם צחקוקים ויחס יופנו למנהל, גם אם יראה מצוין.
לגבי להחזיר מבט אני מסכימה איתך, וגם לגבי מידה נכונה. העניין הוא שבחברה קפיטליסטית שובינסטית מצואיסטית, מעט המבינים עידון מהו.
הוספת תגובה
תגיות
הכי מוגבים
הכי נצפים