אחד מסימני התרבות העכשוויים הם "הבלוג היומני", בו הכותבת או הכותב פורקים חוויות מהווי היום בצנעה הפרטית של קהל מקוון. זהו גם המקום שבו התובנה, "האישי הוא גם הפוליטי" יכולה לקבל את מלוא הביטוי. קחו את הרשומה "בתוך איזה עם ברברי אני חי!" שהופיעה לאחרונה בבלוג של בני ציפר, עורך מדור "תרבות וספרות" של עיתון הארץ, וקבלו סיפור אישי עם מסקנות תרבותיות-חברתיות כבדות משקל. הרי לנו כותב מלומד המתאר ברוב כישרון "מיני אודיסאה" המתרחשת עת הוא מסיים את יום עבודתו במערכת עיתון "הארץ" השוכן ברחוב שוקן וצועד אל עבר מכוניתו …

אחת מתופעות הלוואי המבורכות לעשייתם המתמשכת של ארגונים מזרחיים, דוגמת תנועת "אחותי" ו"הקשת הדמוקרטית המזרחית", הפועלים לקידום הרב-תרבותיות בחברה הישראלית, היא התהליך שבו האשכנזים נחשפים כסקטור נוסף בחברה הישראלית, התר אחר זהותו האובדת. דוגמאות ליציאה זו של האשכנזיות מהארון ניתן לראות בסרטים, בספרים ובערבי שיח המתקיימים לאחרונה, שבהם צעירים ישראלים אשכנזים דנים בדרכים לחיזוק זהותם ומורשתם האשכנזית.    חשיבותה העיקרית של התופעה בכך שהיא חותרת נגד החטא הקדום, שנעוץ בבסיס הציונות: דהיינו, רעיון האחידות, כפי שהוא מגולם במושג "כור ההיתוך". המסלול השב ומגלה את שורשי העבר אינו אחיד עבור כולם. …

בימים אלו מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק של חברות הכנסת יולי תמיר ואתי לבני, עליה חתומות כל חברות הכנסת ומטרתה להבטיח ייצוג נשי של לפחות עשרים וחמישה אחוז בהרכב של צוותים ישראליים העוסקים בתהליכי קבלת החלטות מדיניות. הצעת החוק, המהווה תזכורת להיעדר של נציגות נשית משולחן הדיונים המדיני עד כה, הנה צעד חשוב בהפנמת העובדה שלא ניתן לכמת את פתרון הקונפליקט לכלכלת שטח תוך התעלמות מהמסר שנוצר מהרכב הנציגות הישראלית; כלומר, אי אפשר להציג משלחת הומוגנית המורכבות מנציגות גברית אשכנזית לשיחות מדיניות – כי ככה לא עושים שלום. בכדי להמחיש …