פרדוקס ספרותי
ספרו של דרור משעני "בכל העניין המזרחי יש איזה אבסורד" פורס על שולחן הדיונים סוג של מצב אבסורדי לפיו ההסתייגות רחבת ההיקף מהשיח המזרחי ודובריו מתקיימת על רקע העדרם הבולט של מחקרים מקיפים על כתיבה מזרחית בספרות העברית. הספר חושף את הגזענות הסמויה המוטבעת בלשון ובתרבות הישראלית תוך התבוננות בהבניה הנצלנית של גיבורים מזרחיים על ידי יוצרים אשכנזיים מצד אחד, ועיוורונם של מבקרים ספרותיים מובילים בהבנת יוצרים וגיבורים מזרחיים, מצד שני.
מוקד הדיון שיוצר משעני בספרו אינו לפיכך בגילויים הקולוניאליסטים הקונקרטיים בישראליות, אלא בגילויים הסמויים שלה – אלו המתקיימים במרחב תודעתי מדומיין ומתגלמים בשפה ובביקורת הספרות. הספר מברר את היחס למזרחים במרחב הזה תוך קריאה מחודשת והצעת פרשנויות המאתגרת את הנחות היסוד של המבקרים וחוקרי הספרות הקאנונים ל- "התגנבות יחידים" ליהושע קנז, "קופסא שחורה" לעמוס עוז ו"מולכו" לא.ב. יהושע.
ב"התגנבות יחידים" משעני מציג את קריאה מעניינת של ניסיון כושל לכונן זהות ממסדית בסיס טירונים. וב"קופסא שחורה" חושף את האופן שבו עוז מעניק לגיבורי מראה אירופאי למהדרין. בשני הרומנים, הגוף המזרחי מהווה מקור לחרדה שמקורה במודחק. כך שמצד אחד הגוף המזרחי מאשש את תחושת הלובן של הגיבורים האשכנזיים, ומצד שני הוא שב ומזכיר להם את הגוף האמיתי אותו הדחיקו. התוצר של אותה חרדה בשתי העלילות מתממש במחיקתם והשתקתם של הגיבורים המזרחים. ואולי באמת כאן טמון ההסבר ליחס הדכאני כל כך כלפי השיח המזרחי ודובריו.
אך מה יכול להסביר את האמביולנטיות של המזרחים עצמם ביחס למוצא? את התשובה לכך ניתן למצוא בניתוח שמציע הספר לדמותו של מולכו, גיבור ספרו של א.ב.יהושע. מולכו, נדון לחקות טקסטים זרים ולהתחקות אחר שורשים אשכנזיים בדויים מתוך תשוקה לזהות ושייכות. מאחורי אותה תשוקה להלבנה עצמית שאינה יכולה לבוא לכלל מימוש, מסתתרת מלנכוליה עמוקה שמקורה בחוסר האפשרות להתאבל על אביו ושורשיו המזרחיים האמיתיים. אלו, טוען משעני סולקו "אל התחום שאי אפשר עוד לחזור אליו" מתוך היענות לדרישות הבסיס שהציבה הזהות הישראלית.
העובדה שהספר, הבוחן את השפעות הציונות על השדה התרבותי-לשוני, מכונן מסע זהות גברי מיסודו, שבה ומעלה את הסוגיה של ההדרה הנשית הכפולה. לא די בכך שהפנטזיה הציונית צמצמה את הנשיות לכדי היעדר, הרי שהגבריות המזרחית מקפידה לשכוח בדרכה לשחרור עצמי מיוחל את הנשים המזרחיות שהביאו אותם (תרתי משמע) עד הלום. אבל למרות שלפרדוקס הזה הספר עדיין לא הגיע, הרי שמדובר בנקודת ציון בנושא השיח המזרחי, שמשכילה להתבונן בתבניות המחשבה שבבסיס הדיכוי כפי שהן מתגלמות בשדה הספרותי בארץ.
