בימים אלו של אחר מלחמה, לאחר שהפגזים נפלו וגם הכתבות על אנשים שאוספים את שאריות המתכת של טילי החיזבאללה הספיקו כבר להשכח, מתעוררים המשטרה והאגף לבטחון פנים ויוצאים בתשדיר טלוויזיוני המזהיר את האזרחים מפני רקטות שלא התפוצצו ופריטי מתכת חשודים שעדיין מצויים בצפון הארץ ובישובי קו העימות.
 
במבט ראשוני נראה כי תשדיר האזהרה מעיד יותר מכול על האופן שבו רשויות אלו, בדומה למרביתם של יתר המוסדות הממשלתיים המופקדים על בטחון הפנים, פועלים בהשהיה ובעיכוב העומדים בניגוד לחפזון ולפזיזות ששולטים בכל הנוגע להחלטות מדיניות.
 
אבל מה שצורם בתשדיר אינו רק האיחור בעלייתו לשידור, אלא העובדה שמסע בטיחות ממלכתי הנפתח ב"משטרת ישראל מזהירה" מתומלל בלשון זכר הדורסת את כללי התקינות הפוליטית. "הבחנתָ בפריטים המעוררים את חשדךָ? … ראיתָ פריט בלתי מזוהה … התרחק … והרחק אחרים.. התקשר מיד … ומסור תאור מדויק".
 
רבים מהקוראים עשויים לראות בדבר עניין של מה בכך, משהו שכבר השכלנו להתרגל אליו בספרי לימוד ("הקף בעיגול"), בתוכניות טלוויזיה ("מועצת החכמים"), בפרסומות טלוויזיוניות ומודעות בעיתון ("קנה היום, שלם מחר"). אלא שלשפה כוח לא רק לשקף את המציאות אלא גם ליצור אותה, וכדאי לשים לב לא רק לתוכן הדברים אלא גם לאופן בו הם נאמרים.
 
  
תפקידם של מוסדות ממשלתיים הוא לכוון ולהאיר את הדרך לפי העקרונות והערכים המצוינים ב"מגילת העצמאות", "חוק כבוד האדם וחירותו" ו"חוק שוויון זכויות האישה". אך כאשר עקרונות אלו נותרים בכתב ואינם באים לידי ביטוי בפרטים הקטנים של היום יום, היכולת להבחין בשלל הפרטים המרכיבים את המציאות ניזקת.
 
מדינה שלשון הדיבור של המוסדות האמונים על אזרחיה אינה נותנת כבוד לבני שני המינים החיים בה היא מדינה הלוקה בעיוורון שאינו רק מגדרי, אלא כזה שאינו מכבד את השונה והאחר ומכאן גם אינו רואה את המציאות נכוחה. יש יותר מן הסמליות בכך שגופים שעוסקים בהגנה על הציבור תוך שימוש בכוח, כגון המשטרה והמשרד לבטחון פנים, יפגינו את יכולתם לעדן את לשון דיבורם ולהימנע מהכללות גורפות באופן בו הם פונים לכלל האוכלוסייה.
 
אז נכון – כפי שאף ידוע לי היטב – כתיבה המכבדת את שני המינים ולא כזו הכתובה בלשון זכר תוך הוספת הערה שהכתוב מתייחס לשני המינים, היא כתיבה מורכבת יותר. פשוט וקל להשתמש בלשון הזכר השגורה בפינו מילדות, לעיתים גם כאשר נושאים הרצאה בפני כיתה המורכבת מסטודנטיות בלבד. אבל נדרש מאמץ חברתי ואישי כדי ליצור שינוי ברוטינות ההתנהגותיות הקיימות, ולעבור לדיבור בלשון תקינה פוליטית המכבדת את שני המינים.
 
נקודת התורפה של הישראליות, גם זו המתבררת אחרי המלחמה, איננה מחסור בעוצמה ובכוח. עקב האכילס מצוי בתפיסה חד-ממדית המשטחת את המציאות מבלי יכולת להבחין ולהתעמק בפרטיה; להכיל ולתת מקום וכבוד למה שנתפס כשונה ואחר. דבר שהמחיר עליו מתברר לעתים מאוחר מדי, כאשר אותם אלמנטים מהם העלמנו עין באים ומכים בנו במלוא עוצמתם.
 
ההבחנה בשוני בין אנשים, אמונות ותפיסות עולם צריכה לבוא לידי ביטוי בכל ההיבטים של החברה הישראלית, כולל ההבט הלשוני. ניתן אכן לפנות לנציב תלונות הציבור ולהנהלת הרשות כנגד תשדירים הלוקים בעיוורון מגדרי, אבל רצוי שגם הרשות המחוקקת תייצר תו תקן המחייב תקינות לשונית. כך שכל פניה שהיא מגוף ממלכתי, בין אם במסמך כתוב, בין אם בתשדיר במדיה, תהיה רגישה לשוני בין המינים, ותנוסח באופן המכיר ומכבד אותו. אלוהים, כמאמר המשפט הידוע, נמצא/ת בפרטים הקטנים.
 
פורסם לראשונה במדור תרבות NRG