את הספר "ארוחה עירומה" של ויליאם בורוז לא קראתי במקרה. ראיתי קודם סרט כפול: אחד על חייו ושני, המבוסס על הספר שכתב. אחר כך, בכמה שיחות שונות, שמו עלה שוב כמו בדרך מקרה. בדרך כלל אלו שדיברו עליו, היו אנשים שכמו יצאו מהסרט עצמו, לא מכורים להרואין חלילה, אלה כאלו שמתקיימים קצת בעולם אחר. הזמנתי את הספר בספריה העירונית ולקח זמן עד שהגיע אלי מלוכלך מבחוץ בצורה יוצאת דופן. מי אמר שהכריכה לא מעידה על התוכן? הספר שייך לג'אנר הספרים שמקיימים קהל של חסידים שמוצא בהם איזה דלת הבנה לתפיסת עולם אחרת, כמו למשל ספריו של קסטנדה או בוקובסקי.

 
אז למי שכבר ביקרו שם ולמי שעוד לא, היכרות קצרה עם ממלכת האינטרזון – עולם אפל, ומסוכן של מציאות בדיונית המתקיים בין דפי הספר.
הספר שנכתב בטנג'יר ב-59, מורכב מאוסף הזיות, הכוללות תיאורים המשלבים סקס, ליכלוך ואלימות במינונם גבוהים וקשים לעיכול. התיאורים ההזויים ששימשו, בין השאר, השראה לסרטים כמו "מטריקס", עוסקים במצב תודעה אחר הנובע מחוויות הרואין וסמים אופיאטיים נוספים אליהם היה בורוז מכור. הספר מורכב מאוסף של דפים פזורים ומכתבים שנאספו על ידי חבריו מדור-הביט, אלן גנזברג וג'ק קרואק.
העולם הבדיוני המתקיים בין דפי הספר דומה לג'ונגל מטורף, שבו אוסף של דמויות פסיכודליות נאבקות על שליטה וסיפוק מיני ונרקוטי.
כניהיליסט אמיתי, בורוז לא נותן כבוד לאף מנהיג רוחני, דתי או גורו. לפניכן אוסף מאמרותיו על הללו:
ישו: "בנו הלגיטימי של האל ירפא ביד אחת זיבה של בחור – ובמגע בלבד, רבותיי – בידו השנייה ייצור מריחואנה, בעולו הולך על המים ומשפריץ יין מהתחת…".
בודהא : "אומר: מה אני צריך את כל הבלגן הזה. חיי אלוהים במטבוליקה אני אייצר את החומר שלי."
מוחמד: "אתה צוחק עלי? פנטזיה של לשכת הסחר במכה. פרסומאי מצרי שגמר את הקריירה יכתוב את פרק ההמשך. "
קונפציוס: "את מה שקונפציוס אומר תשים ביחד עם כיפה אדומה ושבעת הננסים. "
גורו טיבטי/דרום אמריקאי: "למה אנחנו צריכים לתת לאיזה ארטיסט סוג ז' להגיד לנו מה זה לדעת?…. האם לעולם לא נצליח להשתחרר מהבטלן אפור-הזקן האורב על כל פסגות ההרים בטיבט, גורר את עצמו מתוך בקתה באמזנוס, מתקיף אותך במפתיע?…. תאמינו לי כשאני יוצא מהזקן אני אפילו לא מרגיש כמו בנאדם."
 
העולם לפי בורוז הוא עולם של שולט-נשלט, עולם שבו הבירוקרטיה הממשלתית למשל, שולטת באזרח ללא רחם:
משרדי המדינה ממציאים צרכים על מנת להצדיק את קיומם. הבירוקרטיה שלילית בדיוק כמו סרטן. לאדם יש פוטנציאל התפתחות אינסופי של שונות ופעילות עצמאית ספונטנית, הבירוקרטיה הפוכה לכיוון זה והיא טפילית לגמרי כמו נגיף.
 
אולם צורת השלטון אינה רק ממשלתית, האינטרזון שורץ שפע של טיפוסיםשבורוז מאפיין אותם ומקטלג אותם באופן משעשע. את השפויים הוא מקשר לאלו שלא נחשפו לציביליזציה המערבית: "דרך אגב, יש אזור בבוליביה שאין בו פסיכוזות. קבוצה של אנשים שפויים תקועים באמצע ההרים. הייתי רוצה להגיע לשם, לפני שהם ילמדו קרוא וכתוב, יראו פרסומות, טלוויזיה." סוג אחר של אוכלוסיה הם הקופים: "בבונים תמיד מתקיפים את החלש ביותר. ובצדק. אסור לנו לשכוח את מורשתנו הקופית המפוארת." דבר שמתקשר אצלו, בין השאר, לצבא: "אדם המשוכנע שהוא קוף. זה סינדרום ייחודי לצבא; בעקבות השחרור נרפאים ממנו." צורת קיום נוספת היא הלאטה  מי שכפוף ל-"היפנוזה כפייתית ובלתי רצונית. בתגובה לפקודה פשוטה כמו נקישת אצבע או שריקה מחקה הלאטה באופן כפייתי כל תנועה או מעשה המתרחשים לנגד עיניו. " עבור מי שמבקש דומיננטיות מוחלטת הלאטה הוא דבר נכסף מאחר והוא מהווה מראה מוחלטת לאדונו." אולם הלאטה יכול גם להטעות: בחקותו את מי שהפעיל אותו "כמו בובה מרושעת של פיתום פשוט שואב ממנו את כל הפרסונה שלו." צורת שליטה נוספת היא שכפול עצמי בוריאציה זהה או שונה. המשוכפלים/רפליקנים נוצרים מ-"אדם אחד בעולם עם מיליוני גופים נפרדים…. יצורים אלו מהווים ניסיון לחמוק מתהליכים ושינויים." השפוטים והכנועים נקראים ממוסמסים, אלה, עוברים תהליך ה"כולל ביקוע חלבונים, הפכיתם לנוזלים, וספיגתם בהוויה הפרוטופלזמית של הזולת." צורה נוספת של כניעה היא ההתמכרות. המכורים כנועים באופן ישיר לסם. אולם מי שאינו יכול להרשות לעצמו התמכרות ישירה כמו נשיא ארה"ב למשל, ש- "ויתר מרצונו על השליטה בחייו והפך להיות תלותי כעובר טרום לידתו", נשלט בצורה עקיפה על ידי מגע עם החומר הממכר באמצעות מכור אחר. בורוז מדבר על טלפתיה כסוג של שליטה. הקודקס של המאיה למשל, פעל על ידי זה שהכמרים " השתמשו בשידורי טלפתיה חד כיווניים על מנת להורות לפועלים מה להרגיש ומתי…" מנגנון השליטה הטלפתית מכונה מנגנון הביו קונטרול, והוא מהווה "אבטיפוס … לשליטה טלפתית חד כיוונית. בהמשך … אפשר יהיה לגרום לסובייקטים לקבל את השדרים באמצעות סמים או מעבדים אחרים…" סוג של טיפוסים, או סוכנים כפי שבורוז מכנה  עובדתנים: "הם אנטי-ממוססים, אנטי-מתפלגים, ומעל הכל אנטי-משגרים." למרות שבורוז מתאר את עצמו כעובדתני, הספר עצמו, כמו חייו של בורוז, שיירה באשתו במקום בתפוח ששם על ראשה, מצביעים על אישיות הרבה פחות סימפטית.

חווית הקריאה בספר הייתה בו-זמנית דוחה ומסקרנת, מעניינת ומוזרה. המסע לתת-מודע מהווה את המסע האולטימטיבי, אולם כפי שציין קרל יונג, תת-ההכרה יכול להיות מקום שבו מתגלות אמיתות רבות אבל שוכנות בו מפלצות מסוכנות ואימתניות.