מועמדותה של מרים טוקאן, ערביה נוצריה מאעבלין, ב"כוכב נולד", בפריים טיים של הערוץ השני, ספינת הדגל של המיינסטרים הישראלי, הינה תזכורת לנוכחות, המודחקת בדרך כלל, של ערביי ארץ ישראל מהבמה הציבורית.

אלא שתזכורות זו, יותר מההדרה הנמשכת של נוכחות ערבית על המסך הקטן בשעות שיא, יכולה ללמד דבר או שניים על הגזענות הסמויה בחברה הישראלית.

שאלתו הלא צינית של אהוד אשרי מהארץ, "האם מועמדת ערבייה יכולה לנצח ב'כוכב נולד'" שמהדהדת בצורות דומות במקומות רבים נוספים על ידי כותבים אחרים, כמו למשל, יובל אביבי, המתלבט בוואלה אם "מישהו בכלל מאמין שהחברה הישראלית בשלה לערבייה בעמדה מייצגת כל כך, כמנצחת הראויה של כוכב נולד," וההבחנות היוצרות אלמנט בלתי טבעי בנוכחותה של טוקאן על הסט, מעידים עד כמה מתנשא, וגזעני היחס כלפי ערבים תושבי הארץ.

מישהו יכול לחשוב שב"אמריקן איידול", הגרסה האמריקאית של "כוכב נולד", סיכויו של המועמד היהודי אליוט ימין לזכות יושפעו לרעה בשל יהדותו. ניתן בכלל לדמיין שמאמרים אודות הקשר בין היהדות של ימין ואפשרויות זכייתו ידונו בארה"ב כסוגיה מרכזית בראש חוצות?

אם לוקחים בחשבון ששיעור ערבי ישראל הינו 15% מכלל האוכלוסייה, הרי שאחרי ארבע עונות, ניתן לצפות, לפחות בשלבים הראשונים של התוכנית, ליצוג העולה על מועמדת בודדה אחת. אלא שעדיין, למרות הפופולריות, התוכנית "כוכב נולד" והקולות "האחרים" שהיא מביאה למסך הינם יוצאי דופן בנוף הטלוויזיוני המקומי.

טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה הטיב להזכיר זאת פעמיים. ראשית בגלל החיקוי הלגלגני והמביש של אורנה בנאי לביצוע של מרים טוקאן ל"הכניסני". שנית, בגלל שמבט קפדני בסדרות שזכו ובסדרות שהיו מועמדות לזכיה מגלה קסטינג הרמטי בלובנו. כן, הקול של המזרחי או הערבי יכול עדיין להנעים את אוזן הקהל, אבל כאשר מדובר בסדרות האמורות לשקף צעירים ישראלים מצליחים מהמרכז כמו "מסודרים", בטיפול, או "בשורות טובות" מקומם לא ימצא.

יכולתה של "כוכב נולד" לאתגר את הלובן ההגמוני הזה של הטלוויזיה הישראלית בפריים טיים נובעת, בין השאר, מכוח הבחירה המצוי אצל קהל הצופים. מה שנותן סיכוי למרים טוקאן להיוולד ככוכבת מיינסטרים ישראלית.

אוהבים אותך, מרים, אבל לא בגלל שאת ערביה