ראשי » מה בפרסומת

ואתה מעבר לגדר – פרסומת סלקום

19 ביולי 2009 | | 7 תגובות | מאת

 

הפרסומת החדשה של סלקום מבית היוצר של מקאן-אריקסון מעוררת קולות מחאה רמים.

למה בעצם? כפי שניתן לראות מהפרסומת להלן, מדובר בקבוצת צעירים נאים על תקן של חיילים שכדור נוחת על הג'יפ שלהם. החיילים נבהלים לרגע, אבל הופה, אין מה להיבהל, מדובר בכדורגל; כאשר הכדור נבעט על ידי אחד מהם מעבר לחומה וחוזר במפתיע מתחיל משחק, אליו מוזמנים, באמצעות מכשיר סלקום נייד, עוד שתי קבוצות חיילים המצטרפות להילולה.

 


 

ניתן לשאול שוב מה כאן מרגיז? הרי מה בעצם הם רוצים – "שיהיה קצת כיף", כפי שמסכם התשדיר בסופו של השיר המסתחבק והשמח:

 

"סבבה אגוזים, סבבה פיסטוקים, קרחנה בוטנים, תזמין ת'חברים, היום יהיה שמח, הזמן להיות אורח, והכול יופי טופי אחלה בחלה."

 אלא שהכיף הזה פוגע בחוסר הרגישות שלו. הוא מסרס את המשמעויות הפוליטיות והחברתיות שבקיום החומה ומציג אותה בקונטקסט של fun and games. הפרסומת מציגה הצד האנושי של החיילים, (יש גם בנות אשר מגיעות מאוחר יותר על תקן של מעודדות המוחאות כפיים לגברים), אך אינה מראה את הפנים של האנשים מעבר לגדר. אלו נותרים בחזקת המפלצת העלומה שמאחורי החומה. מפלצת שאין לה פנים אך, היי, יש לה נשמה – גם היא אוהבת לשחק כדורגל.  (עוד תזכורת, אגב, לכך שבעולמנו הפטריארכאלי צבא וכדורגל נמצאים במוקד הזירה הציבורית.)

 

מתוך הבנה של הכוח העצום של פרסומות לעצב את המציאות בהיותן סוכנות חברות לכל דבר, יש מקום לשאול עד כמה פרסומת סלקום מרחיקה לכת בתפיסת העולם שהיא מציגה בהשוואה לפרסומות של שתי חברות התקשורת הסלולארית, פלאפון ואורנג', שיצאו לאחרונה.

 

פרסומת פלאפון

רעיון ה-fun מצוי גם בעולם הקסום שמציגה פרסומת "עולם אחר" של פלאפון המתרחשת במכרה פלאפונים דמיוני. בעולם זה אין חומות, אין ישראל, אין ערבים, אין יהודים אלא מרחב צבעוני מדומיין העשוי לפרטי פרטיו עד שאף העננים המצויים בו מסתלסלים בחן. יופי של מקום, רק שתפיסת העולם שהוא מסתיר היא קפיטליסטית, היררכית ונצלית. השליט בעולם זה הוא סוג של מנכ"ל המגיע בסופו של יום עבודה כדי לגנוז בתיק הג'יימס בונד שלו את המכשיר יקר הערך שעל גילויו עמלו כולם לפני שהוא שב לדרכו. כל השאר עובדים בשבילו, כאשר משני לו מנהל פס הייצור, ולמטה הרחק מאחור, פועלים המוצגים כסוג של עבדים, (שלא שוכחים לחייך לבוס). בתחתית הסולם ההיררכי – כנהוג במקומותינו – הנשים המנענעות שתפקידן לשלות את "היהלומים" מהמים ולנענע אגב כך את החזה והישבן.

ברוכים הבאים לעולם אחר – לצפייה בפרסומת ולסקירה נרחבת.

 

פרסומת אורנג'

לעומת הפנטזיה הצבאית של סלקום ועולם הבדיון של פלאפון, פרסומת אורנג' על שירות התיקונים המתקרב מציעה סצנה שיכולה להתרחש מעשה יום ביומו במציאות של ממש – כלומר במציאות, אבל לא במציאות הישראלית. גם בעולם של אורנג' אין ערבים, אין יהודים, אין צבא, אין מלחמה, אין בכלל ישראל; במקום זאת, סצנה נדושה השואבת אחד לאחד מלקסיקון הדימויים האמריקאי – ילד שאיבד את כדור הפוטבול שלו וכבאי אדיב שבא לחלץ אותו, לקול צהלת קבוצת הבנים ששיחקה בכדור.

את מנת האמנזיה מזריקה לנו אורנג' תוך פריסת כנף רחומה ומגוננת שהופכת אותנו בטוב ליבה לחלק מהמערב, האי המודרני של קירקה בו שוכח הגיבור אודות מסעו, השיר המתנגן ברקע הוא כיאה באנגלית: ""sure you can count on me – מזכיר קצת את פרסומת חנוכה בסגנון הכריסטמס של פלאפון.

הפרסומת נסגרת בפניה בלשון זכר: "שירות התיקונים מתקרב אליךַ". כנראה שאם אני אתקשר, אצטרך להגיע אליהם לבד.

 

***

 

אז מה היה לנו כאן? המשותף הברור לשלוש הפרסומות הוא שהן סקסיסטיות – מדירות נשים בעודן קורצות לגברים במשחקי כדורגל, (סלקום), פוטבול (אורנג') עידוד ונענוע נשיים (סלקום ופלאפון). בנוסף, שתי פרסומות עם תפיסת עולם קפיטליסטית, זו של פלאפון המציגה עולם היררכי, וזו של אורנג' העורגת לעולם הדימויים של המערב בעודה מנפיקה חום מדומה. שתי פרסומות הבורחות מהמציאות הישראלית אחת לעולם הפנטזיה והשנייה לדשא של השכנים האמריקאים.

ומה נשאר? הפרסומת של סלקום. היא כאן, במציאות הישראלית כולל החומה. אווירת הכיף, השירה, הנגינה והמילים עם הסלנג הסחבקי: "סבבה", "קרחנה", "יופי טופי", "אחלה בחלה" רק מדגישה את הניסיון המגושם לעטוף את האמת בשקר. יש מצב פוליטי, חברתי, אנושי, קיומי שגם פרסומת לא יכולה לעטוף במתיקות דמיונית.

 

תחושת הדחייה והגועל כלפי פרסומת הגדר של סלקום – ראו קבוצת פייסבוק עם 1962 חברים נכון לעכשיו – מעידה אולי גם על כך, שלפתע, במקום בו הכי פחות ציפינו לו, נוצרה הכרה – גם אם מעוותת – במציאות החיים שלנו. שובו של המודחק שמציץ עד כי אי אפשר להתעלם ממנו הוא בדרך כלל אירוע מעורר גלים.

 

7 תגובות »

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה) כתב:

    את שוביניסטית. הנה את מניחה שכדורגל ופוטבול ונשים נעות הם עניינם של גברים ולא של נשים ומדירה אותן ובלה בלה

    "לשלוש הפרסומות הוא שהן סקסיסטיות – מדירות נשים בעודן קורצות לגברים במשחקי כדורגל, (סלקום), פוטבול (אורנג') עידוד ונענוע נשיים (סלקום ופלאפון). "

  • תמי כתב:

    אני מאד אוהבת בד"כ. אני מסכימה איתך לגבי הפרסומת הספציפית שהזכרת, אבל בשאר – שני המחנות שחושבים שהולכים להילחם ובסוף נופלים זה על צווארו של זה, וזו עם משיכת היבשות שנועדה לעזור לכלבי ים (או פינגווינים או משהו כזה) לא מצאתי סקסיזם וקפיטליזם אלא רק דברים טובים. והעיצוב שלהן תמיד עוצר נשימה.

    הפרסומות של אורנג' הן קיטש אסקפיסטי באיכות סינמטית גבוהה, כמו זו עם הילדים באפריקה שבונים סירה. יפה ומרגש, אבל נראה תלוש לחלוטין מאורנג'.

    וסלקום, נו. רע לתפארת. תמיד היה. לא רק הפרסומות שלהם.

  • חגית כתב:

    הוא שיר של יוני בלוך – אחריות.
    שיר חמוד מאד (לדעתי), ואין לו קשר לשום טלפון סלולרי, אם כי אפשר להגיד שיש לו סוג של מסר לנשים:
    http://www.youtube.com/watch?v=GepLGIgQ6hg

  • שלומית ליר כתב:

    לאלמוני, לגבי כדורגל ונשים אני ממליצה לך לקרוא את לוס איריגאריי. מה לעשות, מדובר עדיין בספורט שלפחות 90% מהמתעניינים בו ברחבי העולם הם גברים. ולגבי פוטבול, הספורט האלים והכוחני, לא צריך להוסיף מילים.
    לתמי, אנחנו לא מדברות על אותה פרסומת. תוכלי לראות את הפרסומת המדוברת כאן
    http://www.notes.co.il/lir/58332.asp
    חגית, השיר של בלוך מקסים, ויופי של מסר, מצחיק שאנגלזו אותו כדי לייצר את תחושת השם פה.

  • תמי כתב:

    כתבתי בה שלגבי הפרסומת הספציפית שהזכרת, עם הבוס והנשים המנענעות, אני מסכימה איתך אבל בפרסומות *אחרות* שלהם המצב שונה.

  • שלומית ליר כתב:

    סורי, כנראה חלמתי ולא שמתי לב… הסתכלתי שוב בשלושת הפרסומות בסדרה "ברוכים הבאים לעולם אחר" ואני מסכימה איתך לגבי העיצוב, מדובר בפרסומות יפיפיות. אלא שלדעתי כולן מובנות באופן סקסיסטי ומעמדי – אם כי בצורה פחות בוטה.
    בפרסומת הראשונה בסדרה עם המכוניות המתקפלות הבניית יחסי גבר-אישה שמרנית, בנויה על קונספט הכלה העצבנית הממתינה לחתן, ביציאה מהסרט אנו למדים שהגבר הוא זה שיש לו את הכסף/מכונית/גאדג'ט בו הוא מרשים את חברתו.

    בפרסומת שליית הצדפות, הדרת הנשים היא מוחלטת, והתפיסה המעמדית ברורה. בפרסומת קרוב היבשות – קונספט מקסים ומדליק – המושכים בחוטים, תרתי משמע, הם כולם גברים. המפקדים הם גברים, החיילים בשורות הראשונות, גברים, וזה לא משמח שיש גם כמה נשים. הקונספט נותר צבאי גם אם מהופך.

  • tznobar כתב:

    אני מצטער מראש על התגובה שלי, אבל אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי זה החיפוש המתמיד הזה אחר סקסיסטיות, שוביניזם, היררכיה, התעלות וכיו"ב

    יתכן ובפירסומת של סלקום יש אלמנטים שגרמו לאנשים להתרעם – מראה החומה כמשהו פחות כמפלצתי.

    אבל כל דבר שתעשי, כל פירסומת שתסתכלי עליה
    מאלקטרה של המגזנים שאבא חוזר מהעבודה ולפני זה רואים את האמא עם הילדים והאוכל, לכל פירסומות המציגות ארוחות שבהם האמא מגישה, ואפשר להמשיך לנצח

    וכן, גם במציאות כשבנים משחקים כדורגל יש בנות שמעודדות , ומעטות מצטרפות – אם בכלל.

    זה לא שובניזטיות , אלה למי שמחפש אותה.

    גם לא חסר פירסומות שבהם האבא מגיש אוכל – במידה וזה מתאים לאופי של הפירסומת והמוצר

    מה לעשות שכשנשים עושות פעולות מסויימות זה משדר יותר אותנטיות? יותר קל להזדהות?

    בקיצור, לא במקום ההתעמקות המיותרת הזאת.

    נ"ב – העומדים מאחורי גל התרעומות נגד הפירסומת של סלקום הם בעיקר החברות המתחרבות שמלבות את האש.

    ויותר מזה, הם עשו כל כך הרבה רעש – שבמטרה של פירסומת, הם השיגו את המטרה, ויותר מזה.

    אז חלאס לקטנוניות.

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.