האם אפשר לחשוב על פולין באופן אחר מאשר בהקשר של מסעות בני נוער לאושוויץ המתקיימים סביב הוראת השואה? האם ניתן לראות את פולין כיעד תירות ישראלי בהיבטים התרבותיים שלה?
 
בהשראתו של פרויקט "שנת פולין בישראל" שיצא השבוע לדרך, מספר מאמרים שהתפרסמו לאחרונה מייצרים תמונה של פולין כיעד תרבותי.
 
כך למשל כתבה שהופיעה בהארץ תחת הכותרת "גם בוורשה אפשר לרקוד" שבה גורסת קתזי'ינה ויאלגה, עובדת במכון אדם מיצקביץ האחראי לקשרי התרבות של פולין בעולם, שהגיע הזמן שישראלים יוכלו לבלות בדיסקוטק בפולין כמו שהם עושים בברלין ויראו בפולין מדינה נורמלית.
 
קתזי'ינה ויאלגה מככבת גם בכתבה ב- …

שכני הבלוגיסט, שוקי גלילי מוביל קמפיין חשוב להזרמת כספים שיאפשרו לפתוח מחדש את המרפאה שהעניקה טיפול רפואי חינם לפליטים בתל-אביב.
הסחבת הממסדית בגיוס שבעת מיליון השקלים הנחוצים כדי שהמרפאה תוכל להמשיך לפעול מחד, וביטויים כגון, "מהגרים לא חוקיים – לא פליטים", "לא רוצים את הפליטים האלה – שיעופו בחזרה לסודן", "הם לא פליטים והם לא שלנו" בתגובה לטור של מנכ”ל עמותת רופאים לזכויות אדם הדס זיו ב-ynet מאידך, ממחישים עד כמה התרחקנו כחברה מההבנה הבסיסית של צדק חברתי; מהחיבור למקורות שדיברו על "זכור כי גר היית בארץ מצרים" ו"צדק צדק תרדוף". …

האם התכונה הקרויה יופי מדידה באופן אובייקטיבי ואוניברסלי, או כפי שטוענת נעמי וולף בספרה "מיתוס היופי" (2004), מדובר במיתוס – אוסף של קריטריונים הנתפשים כביטויים אובייקטיבים, טבעיים החפים מכל בסיס אידיאולוגי – שנוצרו על ידי תעשייה שלמה של בעלי מקצוע המכתיבים את מה שנחשב כאידיאל מתוך רצון ומטרה להרוויח כסף על חשבונן של נשים?
האומנם, כפי שמציינת וולף, מאחורי פרקטיקות של אומדן וניסוח קריטריונים ליופי בחברה המערבית, עומדים בעלי אינטרסים המכתיבים מיתוס המבוסס על שיקולים פוליטיים ומסחריים, ומנגד, אולי ניתן באמת למדוד יופי באמצעות תוכנה, כמו זו למשל שפיתח סטודנט …

הצורך לציין את יום האישה – מצביע על אי השוויון בין נשים לגברים. אפשר לדבר על זה באחוזים המצביעים על פערים ברמת הכנסה וברמת הייצוג. אפשר לדבר על זה גם אחרת.
בשנת 1994 בכנס בגבעת חביבה ארעה מהפכה בפמיניזם הישראלי. קבוצה של פמיניסטיות מזרחיות בהן, ויקי שירן ז"ל, אלה שוחט, הנרייט דהאן כלב ונטע עמר עלו על הבמה ותבעו את עלבונן של הנשים המזרחיות שהודרו מהפמיניזם ההגמוני.
נשים אלו פרצו דרך להשמעת הקול הפמיניסטי האחר. קולן של נשים מוחלשות. מי שהמאבק שלהן אינו על הזכות להתקבל לקורס טייס או לדירקטוריונים אלא על …

אחד הדברים הבסיסיים שניתן לצפות מעיתון עסקים הוא שיהיה רציני ואמין. שכאשר הוא מפרסם טקסט דמיוני שיצוין שזהו טקטס דמיוני, שכאשר הוא שואב רעיון לתמלל מהלכים שקורים מתחת לפני השטח מבלוג כלשהו (נניח זה של קארה סווישר) יופיע לכך רפרנס. כל דבר אחר הינו לא הוגן כלפי קוראיו.
בתאריך 8/2/2008 בדה מארקר במדור 'השבוע של גיא רולניק' תחת הכותרת "המכתבים הסודיים של יאהו, גוגל ומיקרוסופט" הופיעה חליפת המכתבים הבאה:
אל: סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופטמאת: ביל גייטס, מייסד מיקרוסופטסטיב, די, מספיק, נתנו לג'רי יאנג מספיק זמן לחשוב. הוא לא רציני הבחור. למה אתה מצפה מבנאדם שבמקום לקרוא …

הקרב על כיסם של עובדי מדינה בין בנק יהב לבין בנק דיסקונט, שזכה באפריל 2007 במכרז למתן הלוואות ושירותים פיננסיים לעובדי המדינה, הוביל לשני קמפיינים תקשורתיים ופרסומות טלוויזיוניות מתחרות זו בזו. 
אבל באיזה אור מציגה כל אחת מהפרסומות בקרב עתיר המיליונים הזה את קהל היעד המבוקש שלה? אותו ציבור המונה כ- 150 אלף עובדים שפרצופו אמור להיות בעצם פרצופה של המדינה, ומכאן גם, לפחות באופן סמלי, הפרצוף שאמור לייצג את כולנו. מבט על שתי הפרסומות מגלה שלמרות הגישה המחויכות של כל אחת מהן, הן מציגות את עובדי המדינה המהווים את קהל היעד שלהם …

הצפיה בפרק הדוגמניות ביום שישי האחרון הדירה שינה מעיני. למרות שאני מרצה על נושא "מיתוס היופי" במסגרות שונות ומודעת לכך שתעשיה שלמה מייצרת אידיאל יופי נשי שמטרתו בין השאר וכפי שטוענת נעמי וולף להחליש ולנצל נשים, משהו בתוכנית גרם לי לזעזוע עמוק.  
מדובר בתעשייה לה שותפים, סוכני דוגמנות, משרדי פרסום, בעלי חברות ועוד הגורמת לנשים וגברים לתפוס נשים כאילו הן אובייקטים המוצגים בחלון ראווה ונתונות לשיפוט מחמיר ומתמיד של העין הבוחנת אותן.  
תעשייה שלמה וחסרת רחמים המובילה נשים צעירות לחשוב שאלמנט הזהות שבהן צריך ויכול להיות מבוסס על יופיין ולא על עולמותיהן …

 
ברשימתו המצוינת אריק גלסנר יוצא כנגד הסלבריזיציה של התרבות שיוצר הפרויקט החדש של אתר ynet "ספר החודש" שבמהלכו ייבחר מדי חודש ספר מומלץ על ידי "מיטב אנשי התרבות של ישראל".
גלסנר פותח את דבריו במחמאה ללפיד וטוען שאיננו "סינקדוכה של הבורגנות הישראלית (כלומר פרט המייצג את הכלל)". אילו כך היה הדבר לדידו מצבנו היה טוב. אלא שלפיד אליבא דה גלסנר מהווה את "עלה התאנה הייצוגי" של הבורגנות הישראלית, דבר "שמביא להתעלמות מגסותה, חומרניותה והאינדיבידואליות הקיצונית של הבורגנות הזו".
 
נראה לי שהמחמאה הזו איננה קולעת לטעמו של לפיד, אשר חושב על עצמו …

כאשר התרבות בה אנו חיים שבה ומציגה גברים ולבנים כחשובים יותר מנשים ומשחורים (ראו למשל, מעם חצי הספר לעם הספר) המסר המקטין בחשיבותן של נשים ומקדם מוצא אתני אחד על פני השני מועבר אלינו באופן בלתי מודע. למסר זה יש תוצאות שחורגות מתחום התרבות. 

על התוצרים ההרסניים של גזענות וסקסיזם סמויים ניתן ללמוד ממחקר החושף שמטופלות לבנות מקבלות טיפול טוב יותר ממטופלות שחורות ושרופאות דואגות יותר למטופלות שלהן מאשר רופאים:
 

מי שחלתה בסרטן השד יודעת שהמלחמה נגד המחלה לעולם לא פוסקת, והסכנה שתחזור אורבת תמיד. הרפואה מציעה כמה דרכים כדי למנוע את הישנות …

 
שאפו להוצאת ידיעות אחרונות על ההשלמה הנחוצה של כרכים נוספים בסדרת "עם הספר"
 
מה שהרגיז תחילה ביוזמת "עם הספר" של הוצאת ידיעות אחרונות – פרויקט הפועל להוצאת מהדורות חגיגיות של אוסף יצירות מארון הספרים היהודי והעברי לאור לא היו הספרים שהסדרה כללה;
 
מה רע לרכוש במחיר שווה (כמעט) לכל נפש של 35 ₪ אוצרות של ממש ממורשת ישראל והעם היהודי: התנ"ך, הספרים החיצוניים, סידור תפילה, מחזור לראש השנה, מחזור ליום הכיפורים, הגדה של פסח, שישה סדרי משנה, תלמוד בבלי, תורת הסוד הקדומה, ספר האגדה (ח.נ. ביאליק, י.ח. רבניצקי), מורה נבוכים …