התוודעתי למשל העקרב והצפרדע לראשונה בסרטו של ניל ג'ורדן "משחק הדמעות" בו צפיתי במסגרת קורס בפוסט-קולוניאליזם באוניברסיטת תל-אביב. המשל מספר את על מר עקרב שביקש ממר צפרדע לרכב על גבו כדי שיוכל לחצות נהר. הצפרדע הופך בעניין ושואל את העקרב כיצד יוכל להיות בטוח שהעקרב לא יעקוץ אותו. העקרב משיב שהוא יכול להיות בטוח, כי אם יעקוץ אותו הרי ששניהם יטבעו. הצפרדע מסכים וחוצה את הנהר בעודו נושא את העקרב על גבו, לפני שהם מגיעים לגדה השניה, חש הצפרדע כאב ומבין שהעקרב עקץ אותו. "מר עקרב, מה עשית לי?" הוא …

רבים יסכימו שאחד מהשיעורים להם נדרשת הישראליות הנו מתן כבוד לזולת בכלל, וכלפי אלו שנתפסים כאחרים בפרט: למשל נשים, מזרחים וערבים. בשנים האחרונות התקדמה ישראל כברת דרך במסלול החברתי-תרבותי הזה, ממקום של חשיבה מתנשאת כלפי האחר, אל חברה הטרוגניות המודעת למרכיביה השונים. נקודות ציון בנתיב זה עוברות בבמה הבידורית, התרבותית והפוליטית.  כך למשל, דודו טופז שהעלה לדיון את סוגיית מי הוא "צ'חצ'ח", תיקי דיין שדברה על "האספסוף מהשוק", ואהוד ברק שהוביל את קמפיין ההתנצלות בפני עדות המזרח. אבל קפיצתו של יוסי שריד לעגלה הלשונית הזאת, בכתבה כנגד מה שהוא מכנה …

 
מהי הפוליטיקה מאחורי התגבשותה של הזהות המזרחית והזהות האשכנזית במרחב השיח הציבורי? לעיתים במקום לדון בתשובה אפשר להציג אותה:
כאשר האמן מאיר גל בעבודתו "תשעה מתוך ארבע מאות: המערב וכל השאר", מצולם אוחז בידו את תשעת העמודים הבודדים אשר מוקדשים להיסטוריה המזרחית בספר ההיסטוריה הקנוני של בתי הספר הממלכתיים בישראל, "תולדות העם היהודי בדורות האחרונים", הוא עונה על השאלה הזאת מבלי להזדקק למילה אחת. הבחירה בצילום מאפשרת לו לחשוף באלם את המנגון שכפה עליו ועל קהלים שלמים כאן "אלם" היסטורי ותרבותי.
זהות אישית מתגבשת, בין השאר, מתוך זיקה אל העבר האישי והמשפחתי. כמו אירים …

ב-"אני, את, אנחנו" שיצא לאור בהוצאת רסלינג, חושפת לוס איריגארי, פסיכואנליטיקאית ופילוסופית הכותבת בצרפת, את התשתית הגברית המבנה את החברה סביבנו: בחירת תכניות הפנאי, בייחוד באמצעי התקשורת, מקורה בתרבות הבין-גברית. הספורט הגברי בדרך  כלל תופס בהן מקום נכבד, ורשת טלוויזיה לא תהסס להחליף תכנית תרבותית המיודעת לשני המינים בשידור של משחק כדורגל. אלא שנשים משלמות אותה אגרה… על השימוש בשידורי הטלוויזיה. ואולם אלה אינם מותאמים להן…. פירוש הדבר שבימנו בבתי הספר, באמצעי התקשורת וכן הלאה מכלכלות הנשים את השיח המדיר אותן." (עמ' 117) אפשר היה להיווכח בצדקת הדברים האלו באופן …

אחד מזכרונות הילדות שלי מתרחש בגינה שם שיחקתי עם בת דודתי, ישראלה, כששתינו היינו בנות פחות משש. ילדה כבת 11 ניגשת אלינו הופכת ומקרבת את הידיים של שתינו כדי להראות לחברתה את ההבדל בין גוון העור של בת דודתי, הבלונדינית כחולת העיניים ובהירת העור, וביני. שנים אחר כך, בטיול שעשינו שתינו ליון הפה של תיירת אוסטרלית נותר פעור לשניות ארוכות כששמעה שאנחנו בנות דודות. צבע העור, הטאבו הבלתי מדובר, הוא שחקן ראשי באופן שבו הסביבה תופסת אותנו. אלא שמשמעותו אינה תוצר של יש מאין. יצירת המופת של טוני מוריסון נפתחת בקטע …

אחת הנגזרות של הזכות לחירות הטבועה בחוק יסוד זכויות האדם הוא חופש התנועה – זכות בסיסית של הפרט לנוע ממקום למקום בחופשיות.
למרות שלכאורה, אזרחי מדינת ישראל ברי יכולת לממש זכות זו במידה שווה, הרי שלמעשה, החוסר בתשתיות ואמצעי תחבורה בסיסיים גורם בין השאר לניתוק תושבי הפריפריה העניים מהמרכז ופוגע בחופש התנועה שלהם ובזכותם לשוויון ההזדמנויות.
גם תושבי המרכז המבקשים לממש את זכותם הבסיסית לנוע בחופשיות נתקלים בקשיים בהעדר תחבורה ציבורית ראויה הכוללת למשל רכבות פרברים, רכבות תחתיות, רכבות מהירות וקווי אוטובוסים העומדים בלוחות הזמנים ומתוזמנים עם שירותי תחבורה נוספים; …

הנה משהו שקיבלתי באינטרנט ועיצבתי קמעה. עצוב ומזעזע אבל גם מצחיק:

 
 עוד על הבימה הציבורית כאתר ניצול ושבירת גבולות במאמר זהות ומעמד בפרשת הנשיקה

 
 לפנתאון הגבורה המקומי נכנסה בימים אלו ה', שבזכות אומץ ליבה, נחישותה וצדקתה זיכתה את החברה הישראלית בכינון מחדש את התשתית הערכית עליה היא ניצבת. הגרסאות והפרשנויות השונות של סיפור המפגש בין ה' לרמון מייצגות שתי פרספקטיבות מקבילות ומנוגדות של המציאות: האחת, אותה מגלם רמון, מבוססת על דינמיקה של שליטה המסתמכת על כוח ועוצמה פוליטית, והשנייה, אותה מגלמת ה', מבוססת על לקיחת אחריות וקיום דיאלוג.
 
תביעתה של ה' את רמון, והחלטת בית המשפט שבאה בעקבותיה, מגנות את התפיסה הכוחניות, שזוהתה עוד מימיו הראשונים של הצבר כנורמה ההתנהגותית המקובלת של הישראליות, ותומכות …

כנס הרצליה, נועד על פי מארגניו, ללבן "את מרכיבי חוסנה של המדינה בתחומים הממשלתיים, החברתיים, הכלכליים, ואף הערכיים והיהודיים."
 
אבל אף אחד, בכנס הרצליה האחרון, לא קם ויצא מהחדר, או מחה בקול רם כאשר פנה איש ההיי-טק, המיליונר בני לנדא, בפאנל שעסק ב"שותפות גלובלית של העם היהודי עם מדינת ישראל", בקריאה למנהיגים "לקחת אחריות" ולנקוט צעדים להפחתת שיעור הילודה בישראל מכיוון שאחוזי הילודה, הגבוהים לדבריו, מהווים נטל על הכלכלה המקומית.
 
לנדא החולם "שמדינת ישראל תהיה בחזית עידן הדפוס הדיגיטאלי" ומצר על כי "עידן הגלובליזציה פסח על מדינת ישראל" הענייה מייצג …

 קונדוליזה רייס, מזכירת המדינה האמריקאית ופרופסורית למדעי המדינה ממוקמת בראש רשימת הנשים המשפיעות ביותר בעולם של מגזין פרובס והינה אחת משני האפרו-אמריקאים היחידים שנכנסו לרשימת מאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם של הטיימס.
 
אלא כנראה שעבור אחדים מאיתנו, לפחות יוצרי "ארץ נהדרת", היא בראש ובראשונה "כושית". אומנם ההתייחסות אליה ככזאת "מושלכת" על בן דמותו של אביגדור ליברמן, אבל האופן שבו התוכנית מאפיינת את האישה החכמה והמעודנת הזאת בקולניות יתר, מבטא דרומי, מיניות בוטה, קלות דעת וולגריות בהחלט הולם את הסטראוטיפים המבזים ביותר של נשים אפרו-אמריקאיות.
 

אפיון זה של קונדוליזה לא יכול להיות …