שנות התשעים הנרגנות והטורדניות לוו בהמולה תקשורתית שיצרה מציאות שהתבססה על חזיונות תעתועים. רבים הפגינו, התראיינו וכתבו שחייבים שלום ובמיידי. הרושם שנוצר היה שמה שנדרש הינו רצון טוב והתגברות על מי שקוטלגו כמחזיקי דעות חשוכות ופרימיטיביות. יצחק רבין עלה על הגל של מזרח תיכון חדש חדיש ומחודש והוביל להסכמי אוסלו. בתגובה התרחש מעשה שהאדים הרעילים שלו יישארו תלויים באוויר עוד דורות רבים. זמן קצר אחר כך נבחר ביבי לשלטון, ותחושת האבל הכבד הייתה מוחשית ביותר. ציד המכשפות הציבורי התנהל לצד תופעות ניינטיז אחרות כגון דודו טופז, ערוץ שתיים והרייטינג.
 
2003. …

בעידן הטכנולוגי בו אנו חיים, נראה לעיתים שהתקוממות נגד תאגידי ענק דורסניים יכולה להתרחש רק במציאות דמיונית. שרק באגדות, דמות הרואית משיבה את הסדר על כנו לאחר שהיא מנצחת תוך סיכונים מפלצת איומה ואימתנית. והנה, בסרט "לאכול בגדול", מגייס הגיבור, מורגן ספרלוק, את חברו ומצלמת הוידאו שלו, ויוצא להלחם במפלצת מרובת הסניפים של מקדונלד'ס – מה שבסופו של דבר מתגלה, למרבה פליאתם של המעורבים בפרויקט, לרבות הצופים, כאתגר הנושא סיכון בריאותי חמור. ספרלוק קיבל את הרעיון לסרט לאחר ששמע על שתי אמריקאיות צעירות שתבעו את חברת הקשתות המוזהבות בשל עודף …

 
סרטו הדוקמנטרי של מוטי חייבי, קאטוי, שהוצג במסגרת פסיטבל דוק-אביב בסינמטק מתמקד בלהקת קברט המורכבת משמונה לייד בויז החיות יחדיו בחווה בפאתי צ'אנג מאי, בתאילנד.  הצפיה בסרט המתעד את חוויותיהן של חברות הלהקה העושות חזרות להופעה בפיג'מות פרחוניות, מופיעות מול קהל בשלל תלבושות מוטרפות, יוצאות לדייטים, צופות בתחרויות יופי ומשוחחות על זהותן הגברית-נשית, מעלה את השאלה מה עושה את האישה אישה ומה עושה את הגבר גבר. עד כמה הגדרות הגבר והאישה הן ביולוגיות ועד כמה הן קשורות להבניות חברתיות.
                                                                     

 
 
הסרט המפלרטט במרומז עם רעיון הסירוס הגברי ומביע סוג של …

 
 
במאמר הקודם, "דבר איתה, לא אליה", בחרתי להתמקד בתופעת השוביניסט הרגיש בסרטו של אלמודובר. הסיבה לכך היא שאנו הנשים חשופות תדיר למסרים/תסריטים שאנו מפנימות בלי משים, ואשר מציגים לתת-מודע שלנו צורת התנהלות של שליטה על דמות רדומה כצורה של אהבה. מדובר במסרים המציגים דמות נשית ישנה/מנומנמת, אשר מחלחלים באמצעות אגדות כמו היפיפה הנרדמת או שלגיה, כינוי חיבה כגון "בובה" ושירים כגון "כשאת בוכה את לא יפה". למרבה הצער נשים רבות חיות וריאציה של התסריט הזה מבלי לדעת את זה כלל. כל אחת מאיתנו מכירה מישהי שהרדימו אותה. מישהי שמחכה שנסיך …

קבוצת דיון על זהות ומעמד בישראל  זהות מזרחית היום: בין תודעה לפעולהרטרוספקטיבה, שש שנים אחרי הכנס "נקודות מבט מזרחיות על חברה ותרבות בישראל" יום שני, ל בסיון תשס"ו, 26 ביוני 2006, בשעות 19:30 – 22:15במכון ון ליר בירושלים, רחוב ז'בוטינסקי 43, ירושלים  דברי פתיחה: ד"ר נסים מזרחי, אוניברסיטת תל-אביב ומכון ון ליר בירושלים מושב ראשון: תמורות במאבק המזרחי בעשר השנים האחרונותפרופ' גלית חזן-רוקם: הידע על מזרחים באקדמיה אופיר עבו: השיח המזרחי החדש: בין פרטיקולריזם לאוניברסליזם אורלי רחימיאן: הקראת שיר של אסתר שקלים  מושב שני: בין תודעה לאקטיביזם מזרחישלומית ליר: "אחותי": הטרנספורמציה של הפמיניזם …

 
סרטו של נסים מוסק, "מי אתה מרדכי ואנונו?",  הוא מסע ההתחקות מרתק המאפשר לצופים לחשוב שוב על מה שנתפס במבט ראשון כמובן מאליו. הסרט מציג את סיפורו הפרטי של ואנונו, ולמעשה נוגע בתמונת המצב הגדולה של הדברים; במציאות שבה אדם אחד משמש כנגטיב למערך הכוחות של חברה שלמה. מעבר לסוגיה האידיאולוגית בעד ונגד הסודיות האופפת את קיומו של הכור, ולשאלות המשפטיות בנוגע לחטיפתו (החוקית או לא) של ואנונו, הסרט משקף את החברה הישראלית בנקודת התורפה שלה, בחוסר מסוגלותה להתמודד עם מי שהאנטי שבו הביא אותו למרוד ולבעוט במכלול הערכים הישראלים-יהודיים: …

 
באופן הכרתי חתמתי כבר מזמן על הרעיון שכל גוף יפה כשלעצמו. אבל הבנה תודעתית איננה כחוויה קולנועית. לראות בחורה מלאה על המסך לאורך סרט שלם מהווה סוג של הלם קולנועי שמחדד את העובדה שקשה מאוד להתנתק מהתהליך המתמשך של ההבניה הקולקטיבית של הגוף הרזה כגוף היפה. אל מול תקשורת השבויה בקונספציות אחידות על הטוב והיפה מגיע סרטה של פטרישיה קרדוסו, "נשים אמיתיות" על פי תסריט של ג'וזפינה לופז, ומנפץ את תבנית "המראה הנכון" על ידי התמקדות המצלמה בגוף שבמציאות נחשב לרגיל אך במדיה הקולנועית מאופיין בדרך כלל כחריג. לשם כך …

בימים אלו של אחר מלחמה, לאחר שהפגזים נפלו וגם הכתבות על אנשים שאוספים את שאריות המתכת של טילי החיזבאללה הספיקו כבר להשכח, מתעוררים המשטרה והאגף לבטחון פנים ויוצאים בתשדיר טלוויזיוני המזהיר את האזרחים מפני רקטות שלא התפוצצו ופריטי מתכת חשודים שעדיין מצויים בצפון הארץ ובישובי קו העימות.  במבט ראשוני נראה כי תשדיר האזהרה מעיד יותר מכול על האופן שבו רשויות אלו, בדומה למרביתם של יתר המוסדות הממשלתיים המופקדים על בטחון הפנים, פועלים בהשהיה ובעיכוב העומדים בניגוד לחפזון ולפזיזות ששולטים בכל הנוגע להחלטות מדיניות.  אבל מה שצורם בתשדיר אינו רק האיחור …

הזנות כתוצר חברתי  אחד הסרטים הישראליים החשובים העוסקים בזנות הוא "אור", סרטה של קרן ידעיה. הסרט – שזכה בפרס "מצלמת הזהב" בפסטיבל הסרטים בקאן – מציג את מערך היחסים ההפוך בין שתי גיבורותיו: רותי (רונית אלקבץ) – זונת-רחוב קמלה, ובתה אור (דנה איבגי) – תיכוניסטית שובת-לב, המנסה לגונן ולהציל את אמה מנבכי הזנות. עלילת הסרט, המתחולל על רקע סמטאותיה האפלות של תל-אביב, יכלה להתרחש בכל מקום אחר; שכּן סיפורן של נשים הנשאבות לתפיסת עולם שוביניסטית-כוחנית המכמתת כל דבר – כולל מגע אינטימי – לכסף, רוֹוח עד כאב ברחבי העולם. ידעיה מציגה …

 
לפני שצפיתי בסרטו החדש והיפיפה של דרור שאול "אדמה משוגעת", נאמר לי שהוא אודות הסכסוך הישראלי-פלסטינאי. אחרי הצפייה בסרט, המציג על רקע חיי הקיבוץ של שנות השבעים את סיפור התבגרותו הכואב של דביר, ילד שמצבה הנפשי של אימו הולך ומתדרדר במהלך שנת הבר מצווה שלו, הבנתי שהטעות נבעה מקישור "טבעי" בין המושג "אדמה" והמאבק על גבולות הארץ. למרות שנופי הקיבוץ שהוצגו בסרט ושלל הדמויות הרבגוניות שפועלות בו אינם תבנית נוף המולדת שלי ושל רבים אחרים, הסרט גרם לי לחשוב שהמאבק הקיומי על הגבולות משכיח יותר מדי פעמים את הכשל הבסיסי …