המפגש עם ספרה של סימון דה בובאר, המין השני הוא מהמרגשים והחשובים שהיו לי עם טקסטים העוסקים במשנה פמיניסטית ובכלל.
 

 
לכבוד צאתו של הכרך השני של ספרה של בובאר המהווה חגיגה פמיניסטית אמיתית בהוצאת בבל, אני מביאה להלן קטע מהכרך הראשון של הספר, העובדות והמיתוסים. שימו לב כיצד הטקסט הזה מתכתב עם מחקר המראה שנשים היום מאושרות פחות.

אולי אושרן של נשות ההרמון גדול מזה של אישה בעלת זכות בחירה? אולי אושרה של עקרת הבית גדול מזה של האישה העובדת? משמעותה של המילה אושר אינה ברורה, וברור עוד פחות אילו ערכים אמיתיים …

 
רוזה פארקס בתצלום המעצר
לפני למעלה מיובל  שנה:ארשת פנים רצינית,
מבט חודר,
ללא שמץ הלצהכניעות, בהלה או הכאה על חטא
מבעד למשקפיים שקופות מסגרת
משירה מבט למצלמה
מבטה חמור הסבר כמו אומר "הנני כאן,
והאשמה היא שלכם".לבושה כמורה – של דרךחולצתה מכופתרת עדי צווארידיה ארוכות האצבעות אוחזות בשלט
עם מספר המעצר.
היא נפטרה בגיל תשעים ושתים שמה ניצב בהיכל התהילה של מישיגן ובסנט לואיס קראו דרך על שמה. רוזה, לפני למעלה מיובל על אוטובוס של חברת מונטגומרי.
סירבת בתוקף
לפנות מושבך לנוסע לבן — אירוע מחאה שהכה גלים
הוביל לחרם ציבורי
ושבר את הפרדת הגזע
בין …

והנה מחקר שפורסם בניו יורק טיימס, לפיו נשים היום מאושרות פחות מאשר לפני שלושים שנה:

בשנה שעברה עשתה קבוצת חוקרים דבר מעניין בתחום שנקרא מחקר חלוקת זמן. במקום לשאול אנשים מה הם עושים במשך היום, כפי שנהוג לעשות בסקרים מאז שנות ה-60 שאלו החוקרים גם איך הרגישו הנשאלים במהלך כל פעילות. האם היו מאושרים? האם היה להם מעניין? האם היו עייפים? לחוצים?
שלא במפתיע, היו לנשים ולגברים תשובות דומות בנוגע למה שאהבו לעשות (לבלות עם חברים) ולא אהבו (לשלם חשבונות). ואולם היו כמה פעילויות שהניבו תגובות מאוד שונות מבני שני המינים, …

כמה פמיניסטית היא שנת השמיטה המאפשרת לדברים לצמוח כפי שהם מבלי ניסיון לשלוט ולנהל אותם
שנת השמיטה המתחילה מחר, (א' בתשרי תשס"ח), עוסקת לכאורה באדמה הגשמית אך למעשה מגלמת את רוח היהדות המכבדת את המקום מתוך הבנה שהבעלות על הקרקע שייכת לאלוהים ולא לאדם זה או אחר; ומכאן גם לגר לעני ולחיית השדה יש חזקה עליה. ומתוך שייכותה של האדמה לעצמה,  "ושבתה הארץ שבת לה'" יש לאפשר לה בדומה לאדם שנת שבתון ומנוחה. דבר המתחבר גם לידע האקולגוי שיש לנו אודות האופן שבו שנת שמיטה מאפשרת לאדמה לחדש את משאביה.
 
והנה יש הזדמנות עצומה וסמלית לבצע …

באופן פרדוקסלי, אולי דווקא תרבות של קניונים ומסעות קניות, של שפע ויוקרה מלמדת להסתפק במועט ולוותר על העיקר. אחת החוויות המשמעויותיות שחוויתי בשנה החולפת התרחשה מול מרכזי הקניות ההומים עם מאור הקטנה בבור שיבר, מאהל מחוסרי הדיור ליד המשביר בירושלים.
ביקרתי במאהל מספר פעמים כאשר הזדמן לי להיות בירושלים, וכל פעם הרגשתי טוב עם עצמי אחר כך; תחושה של סיפוק שבאה מהמקום של לתת למי שמבקשים לקבל.
לאחר הביקור האחרון, המשכתי לחשוב על מאור הקטנה, ילדה מקסימה כבת שנתיים הגרה במאהל כבר כמה חודשים. חשבתי על הסבל שהיא ויתר תושבי המאהל שארגנה איילה סבאג …

העיר, המקומון של רשת שוקן עבר מיתוג מחודש ומוצלח יחסית. עכשיו עם עיצוב גרפי ירקרק , עימוד דימני המשדר קלילות אינטרנטית, וכתיבה שנועדה לייצר חוויית קריאה קלילה וחיננית עם פנים לקהילה, המקומון הבעייתי הזה מצליח להבריק מדי פעם.הברקת השבוע האחרון הייתה כתבת שער של שרון אריאלי: תל אביב הפסקול – 29 מוזיקאים בוחרים רעש אורבני אהוב, שהצליחה להעביר חוויה של עיר גדולה וסואנת באמצעות קישור בין יוצרים מוערכים וקולות הרעש החביבים עליהם.

סאון הכרך תורגם לחוויות אישיות כמו נגינת הפסנתר שבקעה מאחת הדירות שמרגלית צנעני הייתה עוצרת לידה בדרכה לביתה …

 
סוף סוף קם אדם ויוצא באופן פומבי כנגד האופן בו מתייחס הציבור החרדי ה"אשכנזי" לזה ה"מזרחי".
יואב ללום בעקבות דחייתה של ביתו ממערכת החינוך של בית יעקב הקים את עמותת "נוער כהלכה", הפועלת לבירור תלונות הורים כנגד אפליה עדתית בחינוך החרדי "אשכנזי", ומובילה לקמפיין נגד היחס הגזעני שהמגזר הזה מגלה כלפי "מזרחים".

 
כקלגס המתהדר בארץ מוצאו וזורע סביבו בבלי דעת חורבן ושממה, נוהגים בתי הספר החרדים והממונים עליהם בכל הקשור לתלמידים ולתלמידות מבני "עדות המזרח".
 
מאמר מאת תמר רותם בהארץ מביא את סיפורו של יואב ללום, משכונת קריית משה בירושלים, שביקש לרשום …

                                         "נשיא", לפי מקורות שונים, הינו תואר עברי קדום שאותו מייחס המקרא לראש-משפחה, לראש-בית-אב או לראש-השבט. במילים אחרות, בעבר הרחוק הוטמע בתואר הנשיאות חותם פטריארכלי המעיד על כך שמוסדות ציבור וסמכויות חברתיות נמצאו תחת שליטה גברית. אלא שגם בישראל של ימינו לא השתנתה התפיסה המדמה את הציבור לקהל ילדים תחת מרות של אב שבידיו השררה, הכבוד והכוח. ולראיה, מאז שהוקמה מדינת ישראל עמדו בראשותה שמונה נשיאים. ולא רק שעד עכשיו לא התעורר דיון ציבורי, באשר לסיבת בחירתם של גברים בלבד לתפקיד הממלכתי החשוב הזה, אלא שבאתר הרשמי של נשיאות המדינה …

 
עד כמה מאפשר הקיום האנושי חופש חשיבה ובחירה או לחילופין עד כמה אנו נתונות ונתונים לשליטתם של דפוסי מחשבה שהינם תוצר של מערכת חברתית אשוויונית הפועלת לנטרול גברים מהרגשות שלהם והפיכתן של נשים לתלויות במבטי הסביבה, (הספר "אני לא רוצה לדבר על זה" של טרנס ריל מתאר את התהליך מפרספקטיבה גברית). הנה שתי דוגמאות מיומנו של ד"ר שטיין, רופא מתמחה בבית חולים השרון, שהופיעו ב"הארץ" ואשר מטיבות להדגים את עוצמתו של דיכוי המתקיים אצל נשים הנראות כחופשיות:
 
 
נ' שוכבת במיטה במיון, מחזיקה את הבטן ומתפתלת מכאבים. היא בת 19, חיילת, וזה …

כפי שעולה ממאמרה של אסתי אהרונוביץ' בהארץ, דמותו של ד"ר אמנון אור, שפוטר לאחרונה מתפקידו כוטרינר העירוני של טבריה לאחר שצולם במצלמה נסתרת תוך שהוא מרדים למוות באופן סדרתי ובאכזריות כלבים וגורי כלבים, יכולה לשמש מקרה מבחן לקו המחבר בין גזענות ואכזריות.
מצד אחד, מדובר במי שלפי הקוד של מי שמכונים "ישראל הוותיקה" משתייך להגמוניה המקומית השלטת: נולד בבנימינה, בשכנות לאהוד אולמרט שאחיו, יוסי, למד איתו באות הכיתה, הוריו ממייסדי המקום, את שירותו הצבאי עשה בשייטת ולאחר מכן נסע ללימודי רפואה ווטרינריה באיטליה.
מצד שני, אוסף של עדויות מדגים אכזריות …