הרשעתו של קצב היא רגע מכונן שמבשר על שינוי חברתי עצום מימדים ורב חשיבות. הקריאה המשועתקת מהפגנות וטקסטים פמיניסטיים נשמעה מכס בית המשפט: "כאשר אישה אומרת 'לא' היא מתכוונת ללא", וכוונה למי שהוגדר רק לפני מספר שנים ספורות כאזרח מספר אחד במדינת ישראל.

לקראת גזר הדין במשפט קצב המהווה פינאלה דרמטי לשנה אזרחית ולעשור שהתאפיינו בגילוי ממדי ההטרדה המינית בישראל, פוסט ובו לקט האירועים הסקסיסטיים שנזכור לרעה משנת 2010

מדור חדש ובו ראיונות עם פמיניסטיות מובילות. המדור נפתח עם ענת סרגוסטי, עיתונאית, משפטנית, מנכ"לית אג'נדה, צלמת, ופעילת שלום.

לסליחה חשיבות רבה גם כאשר היא נעשית מציבור אחד כלפי רעהו: ראו למשל את בקשת הסליחה של אהוד כלפי המזרחים, או של האפיפיור כלפי היהודים.
לקראת יום כיפור 2010 להלן הצעה לבקשת סליחה קולקטיבית של גברים כלפי נשים בישראל. ניתן להוסיף ולהציע סעיפים… השאלה אם אפשר ועד כמה באמת לסלוח – ראויה גם היא לדיון

שאלה מקדימה לשאלה אם פמיניזם יכול להצחיק היא אולי השאלה מדוע פמיניזם כמושג יוצר התנגדות ועוינות כה גדולות בקרב אחוזים ניכרים של האוכלוסייה, בעיקר אצל גברים.
 
גם כשנציע תשובה אפשרית ונמנה את הסיבות הרבות והמגוונות למצב זה נישאר עם עובדת האנטגוניזם עצמה ועם משמעויותיה: חומה בצורה בכל ניסיון לקיים דיאלוג, לייצר שיח ולהעביר מסרים ותוכן לציבור נרחב. כך יוצא שפעמים רבות דיון רציני ואינטליגנטי נופל על אוזניים ערלות שלא מוכנות מסיבות כאלו ואחרות להקשיב לכל מסר הנושא אופי פמיניסטי.
 
תזכורת להתייחסויות עולבות ומרגיזות למסרים פמיניסטיים ולפמיניסטיות ניתן למצוא באוסף סרטוני יוטיוב שליקט …