פרק הפתיחה של "סטודיו 60", סדרה המדמה את המתרחש מאחורי הקלעים של תוכנית מערכונים אמריקאית עתירת אחוזי צפייה, עוסק בתפקידה של הסאטירה תוך בחינה של גבולותיה האתיים. הפרק נפתח כאשר המפיק, הסבור שהתכנים אינם ביקורתיים דיים, לאחר שקיבל הוראה לא לשדר מערכון פוליטי נוקב, מאבד את העשתונות ויוצא בשידור חי נגד חוסר המחויבות של מנהלי הרשת. בסופו של דבר, ולאחר דיון סוער בתכני הקטע, מגייס המפיק שמחליף אותו את הסכמתם של המנהלים והמערכון עולה בכל זאת לשידור. 

המודעות של יוצרי "סטודיו 60" לעוצמה הפוליטית והחברתית שאוצרת בחובה תוכנית סאטירית ניבטת גם …

  
נולדתי למשפחה דתית שעם הזמן הפכה למסורתית. אח שלי היה זה שהניף את נס המרד כאשר הדליק בפעם הראשונה אור בשבת. הייתי בת חמש וחצי, כאשר האירוע שהפך עבורי את סדרי בראשית התרחש. האמונה באלוהים הכניסה מימד של קדושה לחיי. משהו שהתקיים מעבר לחיי החולין ונשא מימד של רוחניות, טוהר וטוב. אורח החיים הדתי שנלווה לאמונה היווה עוגן ומוקד להגדרה עצמית, סיפורי הצדיקים וסיפור התנ"ך, מקור להזדהות ונחמה. כל זה התהפך באחת ומבלי כל הכנה מוקדמת.
גרנו באותם ימים בשכונה חילונית. חברותי הקרובות, שירלי ויעל, לגלגו על האמונה שהפגנתי. "תראי לנו …

התוודעתי למשל העקרב והצפרדע לראשונה בסרטו של ניל ג'ורדן "משחק הדמעות" בו צפיתי במסגרת קורס בפוסט-קולוניאליזם באוניברסיטת תל-אביב. המשל מספר את על מר עקרב שביקש ממר צפרדע לרכב על גבו כדי שיוכל לחצות נהר. הצפרדע הופך בעניין ושואל את העקרב כיצד יוכל להיות בטוח שהעקרב לא יעקוץ אותו. העקרב משיב שהוא יכול להיות בטוח, כי אם יעקוץ אותו הרי ששניהם יטבעו. הצפרדע מסכים וחוצה את הנהר בעודו נושא את העקרב על גבו, לפני שהם מגיעים לגדה השניה, חש הצפרדע כאב ומבין שהעקרב עקץ אותו. "מר עקרב, מה עשית לי?" הוא …

רבים יסכימו שאחד מהשיעורים להם נדרשת הישראליות הנו מתן כבוד לזולת בכלל, וכלפי אלו שנתפסים כאחרים בפרט: למשל נשים, מזרחים וערבים. בשנים האחרונות התקדמה ישראל כברת דרך במסלול החברתי-תרבותי הזה, ממקום של חשיבה מתנשאת כלפי האחר, אל חברה הטרוגניות המודעת למרכיביה השונים. נקודות ציון בנתיב זה עוברות בבמה הבידורית, התרבותית והפוליטית.  כך למשל, דודו טופז שהעלה לדיון את סוגיית מי הוא "צ'חצ'ח", תיקי דיין שדברה על "האספסוף מהשוק", ואהוד ברק שהוביל את קמפיין ההתנצלות בפני עדות המזרח. אבל קפיצתו של יוסי שריד לעגלה הלשונית הזאת, בכתבה כנגד מה שהוא מכנה …

 
מהי הפוליטיקה מאחורי התגבשותה של הזהות המזרחית והזהות האשכנזית במרחב השיח הציבורי? לעיתים במקום לדון בתשובה אפשר להציג אותה:
כאשר האמן מאיר גל בעבודתו "תשעה מתוך ארבע מאות: המערב וכל השאר", מצולם אוחז בידו את תשעת העמודים הבודדים אשר מוקדשים להיסטוריה המזרחית בספר ההיסטוריה הקנוני של בתי הספר הממלכתיים בישראל, "תולדות העם היהודי בדורות האחרונים", הוא עונה על השאלה הזאת מבלי להזדקק למילה אחת. הבחירה בצילום מאפשרת לו לחשוף באלם את המנגון שכפה עליו ועל קהלים שלמים כאן "אלם" היסטורי ותרבותי.
זהות אישית מתגבשת, בין השאר, מתוך זיקה אל העבר האישי והמשפחתי. כמו אירים …

ב-"אני, את, אנחנו" שיצא לאור בהוצאת רסלינג, חושפת לוס איריגארי, פסיכואנליטיקאית ופילוסופית הכותבת בצרפת, את התשתית הגברית המבנה את החברה סביבנו: בחירת תכניות הפנאי, בייחוד באמצעי התקשורת, מקורה בתרבות הבין-גברית. הספורט הגברי בדרך  כלל תופס בהן מקום נכבד, ורשת טלוויזיה לא תהסס להחליף תכנית תרבותית המיודעת לשני המינים בשידור של משחק כדורגל. אלא שנשים משלמות אותה אגרה… על השימוש בשידורי הטלוויזיה. ואולם אלה אינם מותאמים להן…. פירוש הדבר שבימנו בבתי הספר, באמצעי התקשורת וכן הלאה מכלכלות הנשים את השיח המדיר אותן." (עמ' 117) אפשר היה להיווכח בצדקת הדברים האלו באופן …

ספרה של קולט דאולינג, "תסביך סינדרלה" (1981), עוסק בצפיה ל"נסיך"/למציל/לגואל כאחת הסיבות העיקריות לחוסר היכולת הנשית להגיע לכלל הגשמה, ומעודד באופן זה לקיחת אחריות וחזקה של נשים על חייהן.

דאולינג בספרה מתכתבת עם הפמיניזם באופן בלתי צפוי. היא מצביעה על גילויי חוסר האיזון בתהליכי ההחברות (סוציאליזציה) והשפעתם השלילית וההרסנית על נשים, אלא שבמקביל, היא מציבה מראה חברתית, המסתמכת על עדויות נשים ומגוון מחקרים המשקפים את הנטיה הנשית לברוח מאחריות, מהגשמה עצמית, מעצמאות כלכלית ומהצלחה.
הספר, הדן בתלות הנשית ובביטויה השונים – כגון, הצורך להסתמך על מישהו, הרצון להתרכז בחיי הבית, הפחד מהחירות, ומהצעידה במסלול …

אחד מזכרונות הילדות שלי מתרחש בגינה שם שיחקתי עם בת דודתי, ישראלה, כששתינו היינו בנות פחות משש. ילדה כבת 11 ניגשת אלינו הופכת ומקרבת את הידיים של שתינו כדי להראות לחברתה את ההבדל בין גוון העור של בת דודתי, הבלונדינית כחולת העיניים ובהירת העור, וביני. שנים אחר כך, בטיול שעשינו שתינו ליון הפה של תיירת אוסטרלית נותר פעור לשניות ארוכות כששמעה שאנחנו בנות דודות. צבע העור, הטאבו הבלתי מדובר, הוא שחקן ראשי באופן שבו הסביבה תופסת אותנו. אלא שמשמעותו אינה תוצר של יש מאין. יצירת המופת של טוני מוריסון נפתחת בקטע …

נושא ההוראה קרוב ללבי. בתחילת דרכי האקדמית האמנתי שאוכל כמורה לבצע שינוי. בפועל השנים שבהם לימדתי במסגרות ממסדיות שונות לימדו אותי צניעות. כי גם הרצון הטוב אינו יכול לפעול במקומות בהם הרוח והאמונה שבויים ביד המערכת במקום להיות מתוחזקים על ידה. הסתדרות המורים יצאה לאחרונה בשני קמפיינים תקשורתיים מעניינים. מטרתם של הקמפיין הראשון, "אסור להפסיד את הילד שלך," ושל השני, "מורים מכאן הכל מתחיל בחיים" להוביל "לשינוי היסטורי ויסודי במערכת החינוך. במקום בו המדינה כשלה כישלון חרוץ בטיפול באחד הנושאים הקריטיים ביותר לעתיד מדינת ישראל". עד כאן נשמע טוב. אין ספק שמערכת …

 לפני כמה שנים קניתי בשוק הפשפשים תמונה עליה רקומים במלאכת מחשבת דמויות סיניות. מסגרת העץ המאובקת ובד המשי החרוך בשוליו, גרמו לי לחוש חוסר נוחות, כך שעשיתי את דרכי למכונית בתקווה שאף אחד לא יתעמק בתמונה שאחזתי בידי. אלא שיכולת ההערכה של סוחרי העתיקות על פניהם חלפתי הייתה עמוקה מזו שלי. אני בחנתי את המסגרת והם התבוננו בתוכן. את המבטים המזלזלים מהם יגורתי החליפו מבטי התפעלות מהרקמה האומנותית וגם כמה בקשות לרכישת התמונה בסכום גבוה מזה ששילמתי. החוויה הזאת, שמסמלת את הקלות בה ניתן להפחית בשוויו של דבר עתיק ויקר ערך, …