לסליחה חשיבות רבה גם כאשר היא נעשית מציבור אחד כלפי רעהו: ראו למשל את בקשת הסליחה של אהוד כלפי המזרחים, או של האפיפיור כלפי היהודים.
לקראת יום כיפור 2010 להלן הצעה לבקשת סליחה קולקטיבית של גברים כלפי נשים בישראל. ניתן להוסיף ולהציע סעיפים… השאלה אם אפשר ועד כמה באמת לסלוח – ראויה גם היא לדיון

דוקטורנטית בתחום המגדר, יוצרת, מומחית IT – Internet Technologies, כותבת ומרצה בנושאי תרבות, תקשורת, חברה ומגדר.

יועצת תקשורת
מנחה סדנאות כתיבת מאמרי דעה
מנהלת קמפיינים אינטרנטיים

הצפייה מעיתון יומי לכבוד בסיסי כלפי קוראיו אמורה להיות דבר של מובן מאליו, אלא שמתברר שבכל הנוגע לנשים, במערכת מוסף 7 ימים של ידיעות חושבים אחרת, כפי שניתן לראות מהמוסף המחפצן ונעדר הכבוד עם תמונת השער של מירי בוהדנה ההרה והמעורטלת למחצה.

הסרט "החוטף שלי" (My Kidnapper), שהוקרן אמש בערוץ הראשון במסגרת "הסיפור האמיתי", מהווה דוגמא מצמררת למידת חומרתה של תסמונת שטוקהולם: לאופן בו היא מצליחה להסוות ולשכתב את עצמה עד כי היא מעלה שאלות כוללות יותר אודות עד כמה אנשים חופשיים לכאורה שבויים וכבולים למעשה מבלי לדעת על כך.
הסיפור מתחיל בספטמבר 2003 עם חטיפתה של קבוצת תרמילאים מישראל, אנגליה גרמניה ושוודיה בקולומביה. התרמילאים נתפסו והוחזקו בשבי מחתרת ה-ELN במשך שלושה חודשים בתנאים קשים של רעב והתאכזרות מצד שוביהם. בשלב מסוים, חלק מהחטופים שוחררו, החטופה הגרמנייה הועברה למקום אחר והחטוף האנגלי נותר עם …

החשיפה לתמונותיה הפרובוקטיביות של עדן אברג'יל עם שבויים כפותים ומכוסי עיניים קוממה אותי במידה כה גדולה עד שהרגשתי שזה עוד אחד מהנושאים שיצטרף לרשימה לא קטנה של דברים שנדחקים לצד, עד שעובר מספיק זמן ואפשר להתחיל לעכל למרות הקושי.
מה ששינה את המצב היה פוסט בשם "על עדן אברג'יל, גזענות ופטריארכיה" בו תהתה שירי אייזנר אם בשל היותה של אברג'יל מזרחית יש בגינוי מימד גזעני. גם יונתן אמיר, בפוסט "על פניו, נראה שמדובר בהתנהגות בוטה ומכוערת" התייחס לנושא השיוך העדתי ותהה: "אם הטיפול התקשורתי שמקבלת החיילת היה שונה לו היה מדובר במיכל …

הבקשה למגישה מזרחית לתוכנית ים תיכונית מוצדקת בחברה שבה נשים מזרחיות הנן בחזקת נעלמות ממסך הטלוויזיה, רק חבל שנרי לבנה לא רואה את זה גם ככה.

מאמרו של יצחק לאור בהארץ, אודות האנתולוגיה הביוגרפית שערך דן אלבו על שירת מירי בן שמחון, עוסק למעשה בהוקאתו של המזרחי, אותו תופס לאור כמסמל של היהודי הישראלי, על השלילי שבו.

[poll id="2"]

יש הרבה מקרים שנשים אינן זזות הצידה אלא מדברות במלוא קולן. אם הן זזות הצידה ומשאירות את הדיבור לגברים יש לכך סיבה נמאס להן לתפקד על תקן של מעודדות ליוזמות שאינן באמת ראות אותן ואין בהן פרספקטיבה פמיניסטית.

הפרסומת הסקסיסטית של הקיץ ניתנת ללא עוררין לחברת רנו הפונה בצורה סקסיסטית לקהל הלקוחות הגברי שלה ומתעלמת לחלוטין מקהל הנשים לקוחות החברה. מסתבר שכאשר רנו יוצאים בסיסמה "מוקדש בהוקרה ללקוחות רנו, שלא רואים מוסך" הם מכוונים ללקוחות גברים.